משהו חדש-ישן

זה משפט שמי שעוסק באומנות לרוב יכיר, התהליך ליצירה יכול לקבל צורות מאוד מכוערות לאורך הדרך, לפני שתופיע מולנו יצירת המופת הסופית.

אני מתעצבת ומשתנה, לטובה ולרעה, אבל התוצר הסופי עוד לא שם..

לפחות למדתי בתקופה האחרונה, בלית ברירה, לקבל עזרה, לקבל קצת חום וחיבה מבלי להרגיש חייבת לתת מעצמי משהו חזרה. נכון, אני כבר לא מתרגשת כמו פעם, לא חוה את אותם הרגשות בשום צורה, אבל לפחות חוזרת להנות ממגע. 

אני לא יודעת למה, אין לי אמצע.. אני כנראה טוטאלית יותר ממה שחשבתי, לפחות כשאני מגיעה להחלטה. להרגיש יותר מדי או לא להרגיש בכלל, מסתבר שמעדיפה שלא להרגיש. חבל שלא מצאתי את הכפתור, הוא פשוט כיבה את עצמו לבד.

וזה עצוב קצת, כי לפעמים מרגיש שהאנשים הנכונים מגיעים אלינו בזמנים הכי לא נכונים, ולא פייר להשלות אותם.

יהיה לי רגע שאעז להרגיש מחדש, אחרי הכל אי אפשר להימנע מטעויות, אבל גם אותם נהפוך לחלק מהיצירה.. כמו שבוב רוס אומר, Happy little accidents.

I can buy myself flowers

Write my name in the sand

Talk to myself for hours, yeah

Say things you don't understand

I can take myself dancing, yeah

I can hold my own hand

Yeah, I can love me better than you can