אני שונאת עדינות, אבל אוהבת שמכריחים אותי..
אז לפעמים אפשר לחבר את שני הניגודים האלה לחתיכת סשן מנטאלי בשבילי.
לא יודעת למה הסכמתי שניפגש, ידעת שאני לא יכולה לעשות יותר מדי כרגע, אבל היית נחוש לגרום לי להרגיש משהו.
יושב לידי, נצמד בזמן השיחה, ואני כמו בתולה, לא בטוחה איך מתנהגים עם מישהו שלא מוריד אותך על הברכיים אלא מפלרטט קודם בנגיעה. הסומק עולה בלחיים, הנשימות הופכות קצרות ומהירות.
אני משותקת ואתה כבר חופן אותי, מלטף כל חלק בגוף וממשיך לדבר כאילו כלום לא קורה, מסתכל לי עמוק לתוך העיניים.
"איך אני אמורה להתרכז במה שאתה אומר?" אני שואלת.. "כדאי שתקשיבי, יהיה מבחן בסוף" אתה אומר וצובט לי את אחת הפטמות. ואני באמת מנסה, אבל כשהיד שלך מגיעה אל בין הרגליים שלי אני מאבדת ריכוז..
אתה מלקק לי את הצוואר, מעביר בי צמרמורת של ספק חרמנות, ספק חלחלה. תופס לי את היד בכוח כשאני מנסה לגעת חזרה. מושך את הראש שלי אחורה כשאני מנסה להחזיר לך ליקוק או נשיקה בצוואר.
אסור לי לגמור ואתה יודע זה, נהנה מזה.. גורם לי להתפתל לך על האצבעות כשאתה מתגרה בי, נוגע לאט, מחזיק את הפנים שלי להסתכל לך עמוק בעיניים.
עוצר בפתאומיות ושואל אם אני רוצה שתמשיך, ואני בעיניים מתחננות מהנהנת. "אני לא שומע" אתה אומר, "כן בבקשה!" אתה מוריד אותי על הברכיים סופסוף מולך, "תרוויחי את זה, ידיים מאחורי הגב" אתה אומר, פותח את הג׳ינס ונעמד מולי.
"אל תתאמצי, פה גדול.." מתחשב שכמוך.
"עכשיו שלב השאלות" אתה אומר אחרי שגמרת לי על הפנים. טעות= צביטה ומשיכה בפטמות. תשובה נכונה= מלטף לי את הכוס עד הטעות הבאה..
לא צריך הרבה בשביל חוויה.