אחת הדמויות האהובות עלי אם לא האהובה ביותר מסדרת הספרים של "רומח הדרקון".
רייסטלין הוא אנטי גיבור, חיצונית לא אמור להיות בו שום דבר מושך.. חולני עם עור זהוב, מבנה גוף שלדי ועיניים צהובות בצורת שעון חול.
הוא הדמות הכי מורכבת שנתקלתי בה, ראיית העולם שלו מעצבת אותו- הופכת אותו לסאדיסט שרודף אחרי כוח ושליטה.
אצל רייסטלין זה מגיע מהמקום החלש שלו, הוא מודע לחולשות הפיזיות וחיצוניות שלו, אבל בורך בשכל וכישרון לקסם. הוא מניפולטיבי ונועז עם שאיפות להפוך ללא פחות מאל, לפצות על הדימוי העצמי הנמוך שלו.
אי אפשר שלא להזדעזע ממנו לפעמים, הוא לא מסוגל להעריך אפילו את אחיו התאום, החזק והבריא מביניהם, שדואג לו וצמוד אליו לאורך רוב הדרך, גם כשרייסטלין אומר לו דברים קשים וכואבים.
אז מה מושך בדמות כזו?
יש בחורה אחת, קריסניה, שאמורה להיות ההפך הגמור ממנו. כוהנת טהורה עם לב רחום ויופי קסום. היא נופלת מהר מאוד לתפקיד ה"מושיעה". היא חושבת שהיא מסוגלת להציל את רייסטלין מעצמו.. אפילו מתאהבת בו.
רייסטלין כמו נרקסיסט, בעל כריזמה סוחפת, מצליח לגרור את קריסניה איתו למסע, בו הוא משתמש בה כמו צעצוע וברגע האמת, משאיר אותה לגווע למוות וממשיך בדרכו..
יש לו רגעים של רכות וחמלה, הם נדירים מאוד, והם בדרך כלל מופנים דווקא למי שנתפס בעיניו כחלש ממנו. והייתי מוצאת את עצמי מקוה ומחכה לראות את הצדדים האלה באים לידי ביטוי, דווקא בגלל שהם נדירים כל כך.
רייסטלין הוא דמות רעילה, הוא לא מפסיק להתפתח, אבל אף פעם לא לטובה. למרות שהוא לא נועד להינצל מעצמו, קשה שלא להימשך אליו.. עם כל החסרונות.
הוא מצליח להתחבר לקורא שמרגיש שונה, חריג, מחוץ לחברה. הוא עובר התעללות בריונית מילדים ומבוגרים כבר כילד, החולשות שלו הודגשו בבית, ובמסע הרדיפה אחרי כוח, קולל בעיני שעון חול שמאלצות אותו לראות את הזמן עובר, ואת העולם קמל ומת למול עיניו.
כל המורכבות הזו שמה אותו באמצע, בין רע לטוב. והוא מסוגל לבחור בשניהם, לעיתים גם מתנדנד ביניהם, הוא פשוט לא מבין שמה שמושך אותו לרוע הן בדיוק אותן התכונות שמתפרשות אצלו כחולשה- פחד, תלותיות וחוסר ביטחון עצמי.
הן גם מביאות לסוף שלו.
