הגענו לחדר משחקים להשכרה, מלא באביזרים.
תיק שחור גדול, סגור, מונח על הריצפה.
"תתפשטי ותחכי על הברכיים, ידיים מאחורי הגב", אתה מצביע על אמצע החדר. ואני מצייתת מיידית בשקט. "עם הגב אלי" אתה מתקן.
שומעת את התיק נפתח, ואתה מפעיל פלייליסט ברקע. לדקה שמרגישה כמו נצח אתה מוציא כלים, מתקרב אלי ואני מרגישה את חום הגוף שלך בגב שלי, הגוף נדרך. בד נעים מכסה לי את העיניים, אתה מהדק אותו היטב ומוודא שיושב לי טוב על הפנים.
מרים אותי מריצפה, ומסובב אותי כמה סיבובים במקום, שאאבד את הכיוון. זה עובד טוב מדי.
"תתכופפי, ידיים לכיוון הריצפה."
אני מרגישה אותך מתעסק לי בקרסוליים, תחושה מוכרת של מתיחה גסה ואני מבינה ששמת לי אזיקונים, מושך לי את הידיים אחורה ומחבר כל יד לקרסול שבצד שלה.
נותן לי בעיטה קטנה ברגל, "תפשקי".
מכה נוחתת על הישבן, חדה, צולפת, זה שוט רכיבה. מכינה את עצמי למכה הבאה, אבל במקום זה מגיעה סטירה ללחי, ומיד אחריה הצלפה נוספת, הפעם על הירך.
אתה משחק מלוכלך הפעם.. מדי פעם מלטף, מדי פעם סוטר ואף פעם לא מאפשר לי לנחש על איזה חלק בגוף תנחת ההצלפה הבאה, או באיזו עוצמה. בין לבין מחדיר לתוכי אצבעות, כאילו עומד לגרום לי לגמור, אבל מהר מאוד עוצר וחוזר למשחק האכזרי שלך, מסתובב סביבי.
משהו בי לא רגיל לזה, יש איברים שאתה מצליף בהם שבד"כ לא חוטפים. בחלקם אתה יותר עדין, בחלקם אתה אוהב להפתיע אותי עם מכה קצת יותר עוצמתית. אתה עוד עדין איתי.. אני יודעת.
קשה להתפתל בתנוחה הזו, אני מחזיקה בקושי לא להתקפל וליפול.
אתה חודר אלי בהפתעה, בעוצמה כזו שאני מאבדת שיווי משקל. יוצאת ממני צעקת בהלה, אבל היא מיותרת. האצבעות שלך ננעצות באגן שלי ואתה מחזיק אותי יציבה בזמן שאתה מזיין בכוח.
ברגע שאני גומרת, אתה יוצא ממני באותה ההפתעה ומוריד אותי לברכיים. אני מרגישה אותך חותך את האזיקונים מהידיים שלי ומשאיר את אלו שעל הרגליים.
מוביל אותי באפלה עד שהגוף שלי נפגש עם ריפוד קשיח וקר על הקיר, צלב.. שכחתי שאנחנו בחדר משחקים, נכנסתי לעולם משלי.
כובל אותי עם הפנים לקיר, הגוף מתוח וישר.
עכשיו מתחילות ההצלפות הרציניות יותר, אני רגילה להיות מכופפת או שכובה, אבל לא מתוחה.. הכאב מרגיש קצת אחרת, הפעם אני באמת לא יכולה לברוח.
אתה משחק עם העוצמה, עושה לי חימום טוב לפני שהולך ומגביר אותה. מתמקד על הישבן אבל תמיד אוהב להפתיע אותי עם הצלפה על הירך, הרגל או הגב.
זו פעם ראשונה שאני באמת לא יכולה לזוז בכלל, זה לא תלוי בי.. אני לגמרי נתונה לרחמים שלך. זה גורם לי ליילל כמו שלא שמעת אותי, משחק מנטאלי שיש לי מול הכבלים.. שמחזיקים אותי מקובעת באותה התנוחה ואין לי ברירה אלא לקבל בדיוק מה שתחליט לעשות בגוף שלי.
כשאתה משחרר אותי מהצלב, הישבן שלי כבר שורף ואני מתנדנדת לך בידיים, אבל אתה רק התחלת.
המשך יבוא..
