משהו חדש-ישן

החיוך לא שם, המבט בעיניים אחר.

אווירה קרה, המתח מדביק אותי לריצפה.

הוא לא מרחם, קורא את הגוף שלי, נותן לי לנשום אבל לא לנוח. 

וכשהיד שלו תופסת בי בחוזקה, להחזיק אותי יציבה בין מכה למכה, אני מרגישה שאני יכולה לספוג הרבה יותר.

המגע רך ומרושע בו זמנית, מעיר לי משהו מבפנים, נותן לי מוטיבציה להחזיק מעמד בזמן שהוא מגביר את העוצמה. 

זה מצד אחד מדליק, הצורה שהוא מחזיק אותי במקום, חסרת אונים, לא יכולה לברוח לצדדים או להתקפל, משאיר אותי חשופה להצלפות והמכות שלו.

(וכשכן מתקפלת, מהר מאוד מחזיר אותי בכוח למקום.)

ומצד שני יש בזה משהו מגונן, אני מרגישה את הביטחון זורם ממנו אל הגוף שלי, את חום הגוף שמנחם ומחזק אותי לספוג יותר ואת הידיעה שעם כל ה"היי" שמסביב, הוא עדיין שומר עלי, גם כשיוצאות לו הקרניים.

😈