משהו חדש-ישן

בגרות היא לא עניין של גיל, גם לא תפקיד משפחתי או מקצועי, היא עניין של התנהגות. אנשים יכולים להיות מוצלחים, עובדים קשה, מלומדים, אבל זה לא שווה כלום אם ההתנהגות שלהם לא מכבדת אפילו ילד בגן.

אני מודה שאני מעדיפה להיות מופתעת לטובה מאשר לרעה.. 

הרבה יותר נחמד להניח שלאדם מסויים לא אכפת, רק בשביל שיוכיח לך אחרת. וזאת לעומת אדם שחשבת שאכפת לו, גם אם רק מהבריות, אבל את מבינה שלא מספיק, או שאת לא מהמעגל שבאמת אכפת לו מהם.

לא משנה כמה תארים תעשו, באיזה מקצוע תעבדו, לאיזה הישגים אישיים תגיעו, כמה תרוויחו, כמה ילדים תביאו לעולם, מה יהיה התפקיד שלכם בתא המשפחתי או באילו הישגים תתגאו, זה לא שווה כלום אם לא ישאר לכם עם מי לחלוק את האושר שלכם, והוא גם לא יחזיק מעמד.. בדידות זה משהו שאתם עלולים לזמן לכם בלי להתכוון.

אל תפזרו סיסמאות ריקות מתוכן, תתנהגו בהתאם להטפות שלכם, תפזרו חיוביות בהתאם, זה גם יחזור אליכם. ומי שמחליט לפזר שליליות, זה בדיוק איך שהחיים שלו יראו- שליליים למרות כל ההישגים היבשים.

לצערי שמתי לב שזה יותר קטע של נשים, גברים מתנתקים ריגשית הרבה יותר בקלות.. ואלו שלא, הופכים לילד בן 3.. 🤭 וזה הרבה יותר קל להתמודד איתם מאשר להתמודד עם "ילדות רעות" שנתקעו בגיל ההתבגרות.

*הפוסטים שלי לרוב לא נכתבים על אנשים מכאן, אבל מי שמחליט שהוא רוצה לכעוס כי נדמה לו שכתבתי עליו או בשבילו- לבריאות*

You're on a different road, I'm in the Milky Way

You want me down on Earth, but I am up in space

You're so damn hard to please, we gotta kill this switch

You're from the '70s, but I'm a '90s bitch