עם השנים הפסקתי להתרגש לקראת חוויות שונות והתחלתי להילחץ במקום.. הפסקתי לגשת לאנשים שמעניינים אותי או מסקרנים אותי, לא בגלל פחד מדחיה- בגלל פחד שיגלו התעניינות יתר על המידה ואני זו שאאלץ לדחות.
אבל כבר תקופה שאני שמה לב שחוזרת בי אותה תחושה של התרגשות במקום לחץ, במקום לפחד מהלא נודע, אני יודעת שאהנה. חוזר בי ניצוץ של ביטחון עצמי כלשהו.
אני יכולה לייחס את זה להרבה דברים, לנתח את זה ולשבור את הראש.. אבל אני מחליטה פשוט לזרום ולהנות מזה.
אני לא באמת מורידה מגננות, זה מה שקורה באופן אוטומטי כשמתאימים את הסביבה שלנו למי שאנחנו, יש בנו ביטחון שגם אם אנחנו לא ב 100% בשליטה על הסיטואציה, האנשים שבחרנו סביבנו ידאגו ששום קו אדום לא יחצה.
זה מביא רוגע שהרבה זמן לא חוויתי, אבל זו עדיין הייתה סוג של תלות באחרים.
לפני שבוע בערך יצאתי לדאנג׳ן לבד, אני מכירה שם הרבה מאוד אנשים, אבל פעם אחת היה בי הביטחון להיות באמת לבד לפחות חלק מהערב.
והיה לי רגע שהרגשתי, שאני לא מפחדת לעצום עיניים ולרקוד. סתם ככה לבד, בין אורחים שזרים לי.. בלי אף אחד מוכר מסביב..
ואולי לאחרים זה נשמע כמו דבר חסר משמעות, אבל בשבילי, החזרתי לעצמי ביטחון שהלך לאיבוד כבר מזמן ברגע אחד.
ואני מחכה להמשיך להתרגש..