דקאדאנס.. רגע כזה שנכנסים להיי..
העולם פשוט נעלם והראש והגוף שניהם עמוק בתוך הסשן, ולא אכפת לך איך ולמה, רק לספק את השדים שלך ושלו.
אז יורד עוד בגד ועוד בגד, ובלהט הרגע ממש לא אכפת לי.
אבל יש רגעים של הפסקה, ואני מסתובבת רק בתחתונים וחזיית ספורט, כי אמרת שאין צורך להחזיר את הבגדים.
מסתובבת בין אנשים, אומרת שלום לחברים.. מודעת לעצמי יתר על המידה, בין הרגליים שלך מרגיש מוגן יותר, אבל גם ככה שייכת לך אז שיחשבו מה שהם רוצים.
מנסים לחזור קצת לעניינים, אתה מביא נרות שצורבים לי את העור המגורה והסימנים שכבר השארת.. ואני שוב בעולם אחר, מקלף ממני את התחתונים וגם חזיית הספורט יורדת, אותה כבר אני מבקשת להוריד, חם לי.. וחזרה להצלפות.
התחתון חוזר ואתה לוקח אותי חשופה למיקום אחר ברחבה, וגם אחרי שאני נשברת, אני כל כך מרחפת שעדיין לא אכפת לי.
בסופו של דבר המוח משתתק אם ארצה או לא, ובלי לשים לב, ברגע שאני נשברת ומתקפלת לחבק לך את הרגל, כמעט ונשארנו אחרונים.
ואני עדיין בענן אחר..
נשברת קצת, ציפיתי מעצמי ליותר, אבל זה בסדר, כי אתה מנגב לי את הדמעות ואומר שגאה בי ואפילו ראית את ניצוץ הביטחון הזה שחוזר.
תודה 💜
