מי שמכיר אותי יופתע עד כמה אני סגורה מהבחינה המינית, זו תיבת הפנדורה שלי, סגרתי אותה ואטמתי אותה מזמן. אבל כשנתתי לך מפתח לבית שלי, מבלי לדעת, נתתי לך מפתח לאותה התיבה.
סופסוף הצלחתי להרדם, אחרי לילות לבנים, קרסתי לשינה עמוקה. התעוררתי לריח המוכר שלך, לצליל הנעילה של האזיקונים סביב המפרקים שלי ולרחשים נוספים.. יש כאן עוד מישהו?! הקרסוליים והידיים אזוקות.
לפני שהספקתי להוציא מילה, יד חזקה מושכת אותי, נצמד לי לפה ושני זרים סוחבים אותי החוצה. אין אף אחד בחוץ, מאוחר- או מוקדם.. קשה לי להעריך.
דחפתם אותי לבגאז׳ ואני סופסוף רואה את הפנים שלך ומתנחמת קצת "אני לא רוצה לשמוע ממך ציוץ עד שנגיע" ואני מסתכלת עליך במבט מבולבל "אבל.." סטירה נוחתת על הפנים שלי. דמעות עולות בעיניים שלי אבל אני מצייתת לך.
שוכבת בשקט ומנסה להקשיב לכם, אבל שמת מוסיקה חזקה ואני לא מצליחה לדמיין לאן נוסעים.
אחרי זמן שהרגיש כמו נצח, הרכב נעצר, אתה פותח את הבגאז׳ ואני מסתכלת לך עמוק לעיניים בשקט.. אתה רואה את הפחד בעיניים שלי. מחייך חיוך קטן ולוחש לי לאוזן "את סומכת עלי נכון?" ואני מהנהנת בשקט.
כיסוי עיניים, ושוב אני מרגישה ידיים זרות מתעסקות בי, מניפות אותי באוויר וסוחבות אותי אל הלא נודע.
אני מרגישה את הקור ונדמה שאנחנו בחוץ, אבל יש מוזיקה שנדמה שאנחנו מתקרבים אליה. אני שומעת גברים מדברים בזמן שאתה גוזר ממני את הבגדים, שואל אותי מה אני שותה ואומר לי לשבת איפה שאתה משאיר אותי- לא לדבר ולא לזוז.. רק לשחק עם הסטיספייר שהנחת בין הירכיים הצמודות שלי.
אני שומעת רעש מתכתי, אתה מוריד אותי על הברכיים לתוך מה שאני יכולה לתאר רק ככלוב גדול, ומהרעשים סביב אני מבינה שיש עוד בנות שיושבות איתי שם.
אני מרגישה קשית על השפתיים, אתה נותן לי לשתות מבעד לסורגים ובסופו של דבר שם לי גאג.. הירכיים שלי רטובות עוד לפני שמישהו מסביר את חוקי המשחק.
"עונת הציד נפתחה ביער!" הוא פתח
"הזוגות מחולקים לצבעים, כל אחד יכול לצוד את מי שהוא רוצה או מצליח, אבל לקבל אישור מהמאסטר לדברים שהוא מעוניין לעשות. לא מתעכבים, סשן קצר ומשחררים להמשך המרדף. לניצודים שלנו יש בדיוק 2 דקות לפני שיתחיל המרדף, מותר לעזור, אסור להוריד את גאג"
"אחרי שעתיים, מתחיל המרדף האישי.. כל אחד צריך לתפוס את בת הזוג השלו ולעשות בה כראות נפשו.הגבולות שלכם הם שלכם, אתם מוזמנים לתאם גבולות ולסמן את הטרף שלכם, נתחיל עוד חצי שעה."
הלב שלי פועם, אפשר להריח את הפחד וחרמנות שמתפשטים בכל הקורבנות הנוספים שקשורים סביבי.
כמה דקות של דיבורים בין השולטים, קשה להבין מה הם אומרים מבעד למוסיקה, אבל אני שומעת את הכלוב נפתח ומרגישה את עצמי נגררת החוצה. מונחת הבטן.
אני מרגישה כפות ידיים עם חומר קר מתחילות לסמן לי את הגב, הישבן והירכיים.. אני מבינה שזה הצבע שלנו. אתה חותך את האזיקונים מהקרסוליים, מעמיד אותי, הסטיספייר נופל. מתחיל לסמן לי את החזה, הבטן והירכיים הקידמיות.
משחק לי בעדינות בפטמה שהזדקרה בצמרמורת ולוחש לי לאוזן "מתרגשת?" ואני מהנהנת בהתלהבות בזמן שרוק נוזל לי מצידי הגאג. אתה מלטף לי את הראש, ודוחף אותי חזרה לכלוב.
יושבת ומחכה בציפיה עד שאשמע את הכלוב נפתח שוב.. מתחילים.
מעמידים אותנו בשורה, מורידים מאיתנו את כיסוי העיניים וכל מה שאני מצליחה לראות זה אזור יער ענק, מואר בקושי עם מספר פרוג׳קטורים מפוזרים.
אתן יכולות לצאת מ-ע-כ-ש-י-ו.
אני לא מספיקה להבין מה קורה סביבי ורואה שהשאר כבר התחילו להתפזר. מתחילה לרוץ לכיוון כלשהו גם אני, אבל מבינה שיחפה ועירומה, הרבה יוצר קשה לרוץ ביער.
אני שומעת סביבי צעדים ואני לא יכולה לדעת אם כבר התחילו לצוד אותנו או שמדובר באחת הבנות האחרות, ומחליטה לשנות כיוון.
מוצאת שיחים ונכנסת לתוכם רק כדי לנסות להעריך את המצב.. רואה שמספר מטרים ממני נתפסה אחת הבנות ועכשיו מקבלת ספאנקים הגונים מאדם שאני לא יכולה לזהות.
מחליטה לצעוד בשקט לכיוון השני בתקוה שאין שם אף האחד, אבל מיד מאחורי העץ פוגשת אותי דמות גבוה, היד שלה תופסת אותי בצוואר ומצמידה אותי לעץ שמאחורי.
בין לחיצות על הגרון לבין מכות נמרצות על החזה, אני נכנסת מאוד מהר לספייס.. הוא בודק את הרטיבות שלי, לוחש לי "תמשיכי לרוץ כלבונת" ומשחרר אותי.
אני מתחילה לרוץ שוב, מועדת ומסתכלת על הסימנים הבוהקים שנשארו לי על החזה.. אדרנלין זורם לי בכל הגוף.
מה עוד יעוללו לי..?
