לפני 11 שנים. 10 בדצמבר 2012 בשעה 13:26
המבטים שלנו מצטלבים, נלחמים. המבט התקיף שלך מנסה להכניע ולקלף את השכבות העקשניות שעטיתי על עצמי בתקופה האחרונה. היה לי קשה, ואתה יודע, זאת בדיוק הסיבה שלא תוותר לי, אכפת לך.
כאב חד, צורב ופיזי מנסה להתחרות בכאב הנפשי שמאכל את הגוף מבפנים. החומות נופלות אחת אחרי השניה והחוויות של אותו חודש מקולל נמסות ומתמזגות לרקע אחד אפל, הומוגני, חלק.
אתה יודע להניף את השוט במיומנות, קורע באותו רקע שוב ושוב, קורע אותו הרחק ממני. הראש מפליג לתוך שלווה לא מוסברת, אותה שלווה שמעטים יזכו להכיר, והזמן נדמה כעומד מלכת.
ועכשיו החיבוק..
במקום אותו רקע, עומד חלל ריק אותו תמלא מחדש. אותו מבט מתריס ששילחתי בך מתחלף בהכרת תודה מזוגגת.
אתה יודע..