קטע קצר שכתבתי לפני שנה וחצי (פחות או יותר) ונותן, לפי דעתי, נקודת מבט מעניינת על עולם השליטה.
- שוב מוצאת את עצמי מול אותן כתבות, אותם מאמרים שנכתבו בידי יודעי דבר, וגם כאלה שפחות. את הטקסט אני כבר מכירה כמעט בע"פ, מונחים כמו פטיש, ונילי וסשן כבר מזמן שגורים בפי, אך אני ממשיכה לקרא שוב ושוב. הקריאה משאירה אותי במצב סטטי של כמעט, כמעט יודעת, כמעט חווה, כמעט מממשת.
- איך דבר שמרגש, ועושה לי כ"כ טוב, נתפס בעיני כמחריד כמעט באותה המידה?! אולי זו גישה ילדותית, שכן אני עוד רק נערה צעירה, ובעתיד אלמד לחיות בשלום עם אותו "צד אפל" שבי. עד אז, תכביד עלי תחושת הפחד שמא יתגלה אותו יצר מפוקפק שמסעיר את ליבי, או שאולי זו תקווה?! תקווה קטנה ומודחקת שיזהו את החיה שכבלתי עמוק בנבכי נשמתי, תקווה למצוא את האדם שיענה לאתגר וישחרר את אותה החיה, ירסן אותה, יזין אותה ויטפח אותה.
- עד שאמצא את הכוח לדכא ולגבור על אותו מחסום קטנוני שמונע ממני לממש את תשוקותי, נדמה שאאלץ להסתפק בכמעט.
היום אני מאושרת לגלות כי לא רק למדתי לחיות עם אותו "יצר אפל", אלא למדתי להעריך אותו ולהנות ממנו.
