שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ארץ לעולם לא

מסע מופלא של גילוי עצמי וחיצוני בעולם נסתר ומדהים
לפני 5 שנים. 1 בנובמבר 2019 בשעה 12:55

עירום זה לא תמיד בלי בגדים.

לפעמים זה בלי תכשיט שאתה מחובר אליו מאוד,

בלי כלים להם אתה זקוק.

 

כחודשיים בלי סכין פרפר, ורק כשקניתי חדשה הבנתי שהייתי עירום.

 

שבת שלום כלוב!

לפני 5 שנים. 8 באוקטובר 2019 בשעה 14:38

כמו כולם מתקלח,

מתלבש יפה,

מתבשם,

עונב עניבה

 

ויוצא לעשות מעשים מחרידים בסדום.

 

המשך יבוא....

לפני 5 שנים. 4 בספטמבר 2019 בשעה 17:09

לפעמים מכאב, לפעמים מאכזבה, לפעמים מכאב של נתין או נתינה, לפעמים מאושר, לפעמים מהכרת תודה.

אם את מסוגלת לראות את המלך שלך בוכה, ועדיין לראות בו מלך - את מיוחדת.

תודה.

 

לפני 5 שנים. 23 באוגוסט 2019 בשעה 20:05

בואי נגיד שהחלטתי שעלייך להגיע מנקודה א לנקודה ב.

או בואי נגיד שביקשת ממני להגיע לשם.

אני איתרתי נהר שמחבר בין הנקודות, בניתי רפסודה והעליתי אותנו עליה.

האם אני הכוח המניע? לא. זה הנהר.

אני רק מוביל את הדרך.

לפני 5 שנים. 20 באוגוסט 2019 בשעה 22:25

לפעמים הכל מכה בך בבת אחת.

צונאמי של החיים מגלגל אותך ואתה בלי שליטה או אוויר מנסה למצוא איפה זה למעלה 

אבל לא רק את עצמך אתה מנסה להציל...

אתה יודע שחיים נוספים תלויים בקיומך, בתמיכתך, באהבתך, בהובלתך.

 

יש רגעים שזה יותר מדי. 

אתה נכנס לפאניקה.

 

זה בסדר.

עמוד לרגע.

נשום עמוק.

למעלה זה איפה שהראש.

 

I think I can, I think I can.

 

לילה טוב.

 

 

לפני 5 שנים. 17 באוגוסט 2019 בשעה 6:30

שישי הקרוב בדאנג'ן.

יהיה לא סטנדרטי.

מבטיח.

לפני 5 שנים. 6 ביולי 2019 בשעה 7:39


בסשן קבורה,
אני קושר אותך, ידיים צמודות לגוף
אני עוטף אותך יפה יפה בניילון, מכף רגל עד ראש
אני עושה חור קטן בניילון ומכניס אליו צינור פקס שחור. הניילון הדוק סביב הצינור, כמו מבחנה בבאנג.

את שוכבת על הגב ואני חופר בחול, לידך, בשקט.
כשהבור גדול ועמוק מספיק אני מגלגל אותך לתוכו, מסדר אותך יפה על הגב ודואג שהצינור בפה שלך.
אני לוקח את האת שוב ומתחיל לזרוק עלייך חול, עד שאת מכוסה כולך, בחושך, נושמת מהצינור.
כל חצי דקה אני אוטם את יציאת הצינור לכמה שניות, וכשאני משחרר את צווחת דרך הצינור כדי שאדע שהכל בסדר.

לפעמים אני אוטם את הצינור ליותר מכמה שניות, ומדמיין אותך בחושך, קבורה בחול, קשורה, בלי אוויר.

 

לפני 5 שנים. 4 ביולי 2019 בשעה 11:45

היא מתחילה קשר מונוגמי, והקשר המסובך שלנו הופך למסובך יותר.

מה מותר לעשות יחד? מה אסור? מה מותר לי לבקש, ואיך? מה מותר לי לקבל?

 

היא מדליקה לי סגריה מיוזמתה. זה בסדר, מחווה חברית.

'תדליקי לי סגריה' - לא לא לא, זה שליטה.

מנסה תמיד לחשוב מה הייתי מרגיש לו הייתי במקומו. 

קשוח. מאתגר. כייף.

לפני 5 שנים. 3 ביולי 2019 בשעה 18:34

זה התחיל בהחלטה להפסיק עם סקס חסר משמעות.

קצת יותר מאוחר, מי שהייתה הכלבה הג'ינג'ית שלי מסתובבת ערומה בבית בעודי שוכב על הספה עם כוסית פור רוזס עם קרח.

אני מסתכל על התחת שלה ועולה בי חשק לזיין אותו, אבל עוצר את עצמי.

ומרגיש סיפוק.

אני מספר לה מה עבר לי בראש ופתאום קולט - 

'זה סיפוק של נשלט'

'כן' היא אומרת, 'נשלט של עצמך'

 

וזה בדיוק זה. 

אני רוצה להיות נשלט שלי לאיזו תקופה, לשחק סוליטייר של שליטה.

 

אולי אשתף כאן חלק מהתהליך.

 

לפני 6 שנים. 22 במאי 2018 בשעה 11:54

הם נאספו אצלי בסלון בשעה היעודה, היא והוא והיא.

זה התחיל כמפגש חברים. שותים, מעשנים, צוחקים ומדברים.. אין כאן סטוצים. אין כאן נשלטים שצדתי לסשן מזדמן. וגם אין כאן רגשות או מערכות יחסים. חברים. אלא שהחברים האלו באו לקבל סשן, יחד, ממני. 

מייד לאחר שהתחלתי את הסשן נדרשו פעולות כוונון.. כמה מילים בטון קשה כאן, סטירה או שתיים כאן. מהר מאוד הכל זרם חלק.. 

הם עומדים עם הפנים לקיר, ידיים קשורות מאחורי הגב בחבל ארוך אחד. אני מכאיב להם בידיים, בשיניים, בפלוגר, בפאדל, בקרופ, בגלגל כאב.. מדלג מאחד לשני. כל דילוג הוא עולם חדש. אני מכיר אותם היטב. הפיזי הוא פונקציה של המנטאלי, והמנטאלי של כל אחד מהם אחר לחלוטין. אני לוחש להם באוזן דבר אחד, וצועק עליהם דבר אחר. כך גם הפיזי... הדילוגים עושים לי סחרחורת.. מן טריפ, דומה לדום ספייס. אני מרגיש כמו אל זיקית, נותן השגחה פרטית.. אני אחר עבור כל אחד מהם, ואני משותף מנצח על כולם.

אני מתיר את החבל. הפסקה קצרה ומדיקל. אחד אחד אני קושר אותם על השולחן ודוקר אותם, מחדיר אליהם מחטים. משחק במחטים, מוציא ומכניס, כמו מיני זיון.. מרעיד אותם. מפעיל את כולם יחד, כולם פועלים עבורי, משחקים בחבריהם.

כשהמחטים יוצאים נגלות טיפות קטנות של תאוותי הגדולה על עורם. אני משחרר את עצמי ועט עליהם.. מלקק, נושך, מוצץ.. המליחות המתכתית ממלאת את פי ונפשי ואני אינני. שיחכו קצת. העיניים מזוגגות. הקולות רועמים. הצבעים בוהקים. אני יושב לשתי דקות, רק עם עצמי. הם פונים אלי ואיני שומע. איני מבין. 

נרגע, קם וממשיך אל הבא בתור.

ובסוף, התעלות. נפשית ופיזית, ארבעה חברים מסופקים שימשיכו לדבר על הערב הזה ימים רבים.