ארץ לעולם לא

כך זה קרה:
לילה מלא בכאב
בוקר מלא בתקווה
ובסופו - אכזבה איומה.
בערב אחרי, נקמה
אכזרית, מהירה.

ומאז,
תיכף חודש בלי מילה..
הפצעים הגלידו, עברתי גמילה
ורק לפעמים הגלד נסדק וטיפות דם בודדות פורצות מהפצע תחתיו וזולגות להן במורד ליבי
ורק לפעמים הדודא עולה ומזכירה לי שנרקומן שנגמל נשאר נרקומן

השכל יודע שלא היה לנו צ'אנס, שנכון לשנינו להמשיך בדרך אחרת..
אבל הלב ממשיך לצרוח כמעט כל פעם ששמך עולה.
לא אכלתי אננס מאז נפרדנו.
זה הכל.

מחר זה מסתיים. הסיוט החוזר הזה, המאמץ הסיזיפי.. להמתין שבועיים לסופשבוע קצר מידי כשבסופו עוד שבועיים של המתנה.. 

המרחק והזמן אוכלים בנו. הקושי עולה ככל שחולפים הימים. הימים האחרונים של כל שבועיים נוראיים וטעונים. המרחב הווירטואלי כבר צר מלהכיל, והתסכול פורץ משנינו כמו לבה מהרי געש, שורף את כל שבדרכו ומצלק. 

אבל מחר.. מחר אגיע אליה בסוף רכיבה ארוכה במדבר. בדרך אשמע את דייויד ברוזה מתפתה לצלילי החליל והסופה, ואדע שלי זה לא יקרה כי היא הסופה והחליל שלי. עייף ומאובק אכנס אל ביתה והיא תקבל אותי. אהבתה תכריע אותה לרגלי. גופה נפשה ומוחה יוגשו לי על מגש כסף מהודר. ואני אבלע את התמסרותה בתשוקה. אבעל ואכאיב, ארומם ואשפיל, אוהב אותה בדרכי. 

מחר, בוא. 

הרבה חברים בקהילה שלנו חושבים ששליטה מנטאלית זה להשפיל.

אחרים חושבים שזה מניפולציות במטרה לקדם אינטרסים.

''להוריד'' את הנשלט.

לחזק את ההתמסרות ולבחון את הגבולות שלה.

בעיני זה משהו אחר לחלוטין.

בעיני 'מנטאל' זה להוביל, לקבוע את הדרך הנכונה בה על השולט והנשלט ללכת. הדרך שתעצים את שני הצדדים, ותספק את צרכיהם. 

מלך טוב הוא מלך ששולט בתבונה ובהגינות, ודואג לצרכיהם של בני עמו. בתמורה לוקח המלך את כל מה שהוא רוצה, ובני עמו נותנים לו את זה באהבה ובשמחה.

אין ספק שלפעמים המלך צריך להיות קשוח. ושיחד עם האהבה צריכים בני עמו לחוש מעט פחד ממנו. אבל הבסיס הוא הערכה ואהבה. 

ומתוך האהבה באה העוצמה.

אז מי שעוקב אחרי כאן כבר יודע עלי ועל ספייס..

אבל הנה, התקדמנו צעד בקשר ואנחנו מקולרים פורמלית :)

אז ילדונת מטריפה שלי, 

את הרכוש הכי יקר שהיה לי בחיים, והרבה מעבר לכך.

אעשה כל שביכולתי לשמור עלייך,

מעתה ועד עולם. 

"ה וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם." (שמות כא)

יומיים לפני החתונה, בלילה, הוא לקח אותה אל החוף. 

הוא הפשיט אותה בעדינות, כיסה את עיניה במטפחת משי שחורה וקשר את ידיה מאחורי גבה. הוא חיבק אותה, ואט אט הם צעדו לתוך המים. 

כשהמים הגיעו לגובה המותניים, עצר. הוא נעמד מולה, אחז בכתפיה וכופף אותה אל תוך המים הקרים. הוא המשיך לאחוז בכתפיה עד שחש את הפרכוסים המוכרים לו כל כך מסיטואציות אחרות, ואז הרים אותה לעמידה. שבע פעמים חזר על הפעולה. אז לחש באוזנה ''עכשיו את טהורה עבורי'' והוביל אותה אל החוף. 

על החוף הוא התיר את ידיה, עטף אותה בשמיכה והוביל אותה חזרה אל הרכב. הם נסעו זמן קצר ואז הרגישה איך הרכב עוצר וחונה. עדיין עטופה בשמיכה, עיניה מכוסות, היא הובלה על ידו מעט. 

הם נעצרו והוא הוריד ממנה את השמיכה. כשהוריד את המטפחת מעיניה ראתה שהם בחדר גדול ומסביבם כעשרים חברים קרובים. 

הוא עמד מולה, לבוש מכנסי בד רפויים, והביט בה במבט מלא עוצמה ורכות. 

היא כרעה על ברכיה, הצמידה את מצחה לקרקע ואמרה בקול רם וצלול: ''אהבתי את אדוני, לא אצא לחופשי''. היא חזרה על המשפט שלוש פעמים, ואז עמדה זקופה, ראשה מורכן.

הוא הוביל אותה לדלת והצמיד את ראשה למשקוף. בידו הימנית אחז פטיש, בשמאלית מרצע אותו הצמיד לתנוך אוזנה הימנית. בלי לומר מילה הניף את הפטיש והכה במרצע.

היא חשה כאב חד לשבריר שניה בעוד המרצע חודר דרך אוזנה וננעץ במשקוף. בתנועה מהירה הוא שלף את המרצע משניהם ובמקומו החדיר לאוזנה עגיל טבעת גס מזהב.

הוא אחז בשערה, פנה אל הקהל ואמר: "מהיום ולעולם, שפחתי, רכושי!"

הקהל הריע, המוזיקה התחילה, ואיתה המסיבה.

אז היא ואני בונים לנו עבד קטן וחמוד, יחד.

אני שולט בו ובה.

הוא נשלט שלי ושלה.

היא שולטת בו ונשלטת שלי.

הוא קורא לי אדון, ולה דומית.

היא קוראת לי אדוני, ולו שונטל.

אני קורא לו שונטל, ולה אהובה.

מתחיל להשמע כמו שאלת פסיכומטרי? רק התחלנו...

הוא מדבר רק בנקבה. אם הוא מדבר בזכר - הוא נענש.

אני פונה אליו רק בנקבה. אם אני פונה אליו בזכר - הוא נענש..

היא פונה אליו רק בנקבה. אם היא פונה אליו בזכר - היא נענשת.

אם היא נענשת - הוא נענש.

הוא רואה אותה נענשת. אם הוא מפקפק בה בגלל זה - הוא נענש...

זה כייף ממש, מאתגר ממש, אבל....

אדוויל, מישהו? 

הגעתי...

הפעם זאת תחנת דלק גדולה ומוארת. יושב לקפה, עוגת מדף וסיגריה. מעט מחשבות. הרבה שלווה. עוד מעט אגיע אלייך וההרפתקה תעבור לפרק הבא... את תקבלי את פני כשאגיע, תקחי ממני את הקסדה, המעיל והתיק, תפשיטי אותי ותכניסי אותי למקלחת.. שם תשטפי מעלי את אבק הדרכים בעודך כורעת למרגלותי, והמים החמים יעוררו אותנו.. חכי לי עוד קצת ילדונת, אני בדרך אלייך. 

אני עומד בצד הכביש עם סיגריה. היתה אמורה להיות כאן תחנת דלק, ואין. הכביש שומם וחשוך. מקווה שהדלק יספיק עד התחנה הבאה..

עברנו משבר. אבל הילדונת שלי אמרה שכואב לה, ואיזה מין אבאל'ה אהיה אם לא אבוא לתת לה חיבוק? אז מר טייגר (האופנוע) ואנוכי יצאנו אליה. גומעים יחד במהירות קילומטרים של כביש מדברי מאתגר וחשוך. 

מעולם לא נהניתי יותר מרכיבה, והמחשבה על הכוס הרטוב והשפתיים הרכות המחכים לי בסוף הדרך מעצימים את ההנאה פי מאה.

להתראות בתחנה הבאה.. 

לסשן מיוחד תחת אהובתי המהממת ותחתי.

דרישות:

מקבל שליטה מאדונים וגבירות

נייד (גם למרחקים)

זמין שישי הקרוב

נחדר (על ידי אדון וגבירה)

מקבל כאב פיזי

פניות בפרטי, או הגב כאן ונפנה אליך.