ארץ לעולם לא

כך זה קרה:
לילה מלא בכאב
בוקר מלא בתקווה
ובסופו - אכזבה איומה.
בערב אחרי, נקמה
אכזרית, מהירה.

ומאז,
תיכף חודש בלי מילה..
הפצעים הגלידו, עברתי גמילה
ורק לפעמים הגלד נסדק וטיפות דם בודדות פורצות מהפצע תחתיו וזולגות להן במורד ליבי
ורק לפעמים הדודא עולה ומזכירה לי שנרקומן שנגמל נשאר נרקומן

השכל יודע שלא היה לנו צ'אנס, שנכון לשנינו להמשיך בדרך אחרת..
אבל הלב ממשיך לצרוח כמעט כל פעם ששמך עולה.
לא אכלתי אננס מאז נפרדנו.
זה הכל.