שמעתי קצת מטאל, אבל מה שעזר לי לעבור אותו בשלום הוא אתם. ואני לא צוחק.
קראתי דברים שכתבתם, הרגשתי אתכם דרך המילים שלכם... ומה אומר, בזכותכם הצלחתי להיזכר שמשהו ששכחתי לכמה רגעים, נזכרתי שהזמן מחזק אותנו ומרפא הכל...
רציתי לכתוב אתמול, להעלות לפה את השיר הכי מדכא שאני מכיר, וזה באמת שיר נוראי. אבל בזמן שהתעודדתי על ידכם, התחיל להתנגן שיר אחר, שבשבילי הוא זריקת אושר ישר לוריד :)
אני מקדיש אותו לכם, מקווה שאולי הוא ישמח גם אתכם :)
שבת שלום חברים, טוב שאתם כאן.
אמון אמראת'... הופיעו פה בבלוג בעבר. אני מת עליהם, בשבילי הם אחד הדברים הכי שמחים בעולם. השיר הזה, גם אם לאהכי כבד, הוא הראשון ששמעתי מהם ותמיד מצליח לגרום לי לחייך.
לפני 11 שנים. 29 ביולי 2013 בשעה 17:20
חברות, חברים...
לפעמים הלב מכאיב לראש, הראש מכאיב ללב.
מקווים, אך העולם יכול לקרוע תקוות.
אנחנו הולכים כאובדים בשממה ומסביבנו הכל נבול.
כמה טוב, שיש אנשים, כמו פרחים בישימון, מקור חיים שמחכה שם לכל אחד מאתנו.
כמה טוב יהיה, אם לעולם לא נפסיק לחבק אותם ולשאוב מאהבתם, והם משלנו. הלוואי, שלנצח נזכה לאחוז בהם, כאן, שם ובכל מקום אשר יהיה.
הוא שכח כבר איך זה לנשום,
סלעים כבדים שיקעו אותו במעמקי התהום.
כוח החיים ניגר מלבו המשוסע,
מחלחל למטה בדרך לאבדון.
בעיניים מחורצות, שנשרפות בכל טיפת אור,
הוא רואה הכל, מה שהיה ומה שהוא חושב שקורה.
אצבעותיו צמחו לשורשים, משתרשים עוד ועוד בלפיתת פחד,
בתקווה לעוגן שאינו קיים.
חרטה, צער, ייאוש... פרט להם, קהות חושים וערפול מסוכן.
מעט הרוח שהרגיש כסתה אותו באבק שצרב אותו מבפנים, הוא נקבר ונקבר...
אך במרחק,
הציפורים דאו במסען הקבוע אל עבר האופק, נבלעות בקרני השמש
ונוצותיהן החלקות המבריקות היו כמו פלא...
מסך של אור הכה
מגרונו המצומק נשמע קול חרישי
הדם חזר לזרום. לאט לאט,
מעטות הפחד והבושה התפוררו, נמוגו בפני חיבוקה של ההשלמה.
דמעותיו הרוו את האדמה היבשה ולבו שב לפעום.
הוא התרומם באוויר, סלעי המחץ נשברו הרחק מתחתיו, עד שלא היה ניתן לזהותם.
בין העננים, כשהאוויר המרענן עוטף אותו, הם הגיעו,
חלקם מחייכים, חלקם מביטים ותקווה בעיניהם.
הוא חייך בחזרה וכמו סערה, נשמתו טסה אליו מן התהום ומלאה אותו בחום נצחי שאבד.
הוא מלא את לבו בנחישות ובחמלה, מבין שלאושר הזה, אין מחיר.
הוא זכה לחיבוקם ויחד הם נדדו למקום אותו לא ראה עידנים,
אשר עכשיו, היה נראה לו מואר משזכר.
חברים יקרים, מי ייתן ותמיד נהיה עם אלה האוהבים אותנו ונזכה לחיות לצדם באושר וגם בכל מצב. כוח כזה, שמאחה את כל הקרעים.
Nile הם להקת טכניקל דת' מטאל, שעוסקים במיתולוגיה ובהיסטוריה של המצרים הקדומים, אבל גם קצת בעמים אחרים במזרח הקדום. אחת הלהקות שאני הכי אוהב. אני מת על ההרגשה של העתיקות שיש במוזיקה שלהם... הם כמו המנון לעבר. השיר הבא, סרקופג, הוא אחד השירים האהובים עלי מהם. הוא לא מהיר, לא ארוך. אבל תמיד הוא מצליח לבעוט לי בלב, לתופף לי על המוח ולחשמל לי את הידיים כשהוא מגיע לoutro. זה מרגיש כאילו מקבלים הזדמנות להציץ מבעד להריסות ולתלים אל העולם האדיר ומלא המסתורין שקבור תחתם, שרק מחכה שנחפור ונגלה את סיפורו. ותוך כדי אנו מתמלאים בכוח ונחישות ואהבה. לצערי הקליפ הוא גרסה יותר מקוצרת מהגרסה של האלבום, אבל הוא נחמד ויש כתוביות :) ויש שם את הזמר דאלאס לפני שהוא עשה גלח :)
*וגם כמובן, שני המשפטים הראשונים מתארים הרבה מאתנו כשצריך לקום מוקדם בבוקר (; לפעמים אני מוצא את עצמי ממלמל אותם בגראולינג כושל כשהשעון מעורר מצלצל...
רק תתעלמו מהאריה הלא קשור בהתחלה ותגבירו את הווליום כמה שיותר :)
שיהיה המשך שבוע אדיר לכולכם, שהכול יצליח ושתמיד תלכו עם הרגשה טובה בכל יום...
רק עוד שיר אחד שלהם לסיום :) גם לא אחד מהאגרסיביים שלהם (יש להם מלא כאלה :), אבל הוא מהאהובים ביותר... הריף, הריף הזה לפני הבית הראשון :) /m\
לפעמים ישנם רגעים בהם נראה שהכול רע ושחור, שאין שום נחמה. באותו הרגע שמרגישים כך קשה לחשוב על משהו אחר. אבל מצבים משתנים, לעתים גם לטובה. וכשזה קורה, כשמרגישים שהלב מתחמם וקרני שמש מאירות אותנו וחוזרים לחייך, מחייכים פי שניים. על החיוך הזה צריך לשמור ולקוות לטוב שיבוא בדרכנו.
משום מקום עפים אלינו פיות מחייכים וצחקוקים שקטים מלטפים את אוזנינו.
הנשימה לא מצריכה כל מאמץ, הרגליים עוזבות את הקרקע ואנו נסחפים בעקבות הלב שלנו.
משבי רוח מרגיעים מדריכים אותנו למקומות מרהיבים. יש עוד המון כמונו, אנו מכירים את כולם והם אותנו. שמחה ושלווה מחברות אותנו יחדיו ואנו ממשיכים...
השמים מחליפים צבעים, העננים משנים צורות. להקות ציפורים מלוות אותנו בדרכנו ומצידנו כל אהובינו, יד ביד עמנו.
העולם כולו מחייך אלינו, וגם אנחנו...
כשהמסע מסתיים, אין אכזבה. העיניים קורנות והשפתיים נצמדות ברוך.
כל זה כאן, מול עינינו תמיד.
חברים, אתם יקרים.
שכל שנייה מחייכם תהיה גדושה באושר ושמחה :)
*מטאל טיים? 😄 קצת בשביל הכיף? :)
Windir מנורווגיה התפקרו ב-2004 לאחר שהמייסד והזמר/מתופף/גיטריסט/בסיסט/נגן אקורדיון/קלידן (עשה את כולם בשלב זה או אחר בלהקה), נהרג בסופת שלגים.
גם הם עוסקים יותר בשורשים שלהם ובוויקינגים. בשיר הזה יש גם קצת אקורדיון ושירה נקייה, וההקלטה טובה, אז הוא לא ממש בלאק מטאל מחוספס. יש בו קטעים כבדים, אבל גם קטעים רכים יותר.
קורה לכם שאתם מנסים לתכנן משהו, לא משנה מה, ובהתחלה זה נראה ממש מבטיח ומוצלח? אתם משקיעים ושמחים, הנה! אתם מתחילים לרקום משהו ממש טוב!
אבל אז, בשנייה אחת, צצה לה ההבנה שאולי נסחפתם והתלהבתם יותר מידי. מה, הכל היה כישלון מלכתחילה?
כמובן שלא צריך להתייאש... חושבים מחדש.
אבל איך המחשבה יכולה להפליג למזח חדש? היינו שקועים כל כך עמוק בקודמת, עד שקריסתה הורידה את הביטחון שלנו למצולות במערבולת! הפחד שזה גדול עלינו מתחיל לכרסם בנו.
אבל משהו חדש תמיד יכול להיבנות על גבי הישן ומחשבה חדשה תצמח מהריסות הקודמת.
וכשיש ניצנים של כיוון חדש, הדמיון יכול שוב להשתולל. אך כדאי שלא ישתולל יותר מידי... אם זה יקרה, אנו עוד עלולים למצוא את עצמנו במערבולת שנייה, קשה יותר: אנו עלולים להיתקע באותו כיוון מוטעה, רק כדי שלא נצטרך לצאת לדרך מחדש. במקרים כאלה, הקברניט כבר בדרך כלל שיכור והזקן שלו מלא בפירורי לחם, חצי גוף עירום והוא לא יודע כבר לאן הוא מפליג... במקום תוכי יש לו קקה של יונה על המצח והצוות שלו מורכב ממטאטאים וסחבות. והעיניים שלו כבר אדומות, המסכן.
צריך להתאפס! להבין שאולי שוב טעינו... ולנווט לדרך מתוקנת. עוד פעם אם צריך, לא קרה כלום. בסוף נגיע לאן שרצינו (או למקום לא צפוי, הרבה יותר טוב).
נזכור שזה לא סוף העולם שלא הלך משהו, נוכל לנסות שוב. בכל פעם נדע יותר ויותר ובסוף נצליח. וכשזה יקרה, נרגיש שהקברניט עכשיו מגונדר ושמח. ובצוות הנאמן יהיו נוכחים כל מיני דמויות תותחיות שאוהבים.
אז הרבה בהצלחה לכולם בכל דבר! שנצליח ולא נתייאש מדברים שלא הולכים... הם עוד יצליחו לנו. נלך בדרך טובה ונחייך!
decapitated, להקת טכניקל דת' מפולין. השיר הזה מהאלבום השני, בו הם באמת מצאו את הסגנון שלהם. ב-2007 המתופף וויטק נהרג בתאונה והזמר קובן (הצטרף מאחור יותר, לא זה שכאן), עדיין בקומה. אבל הלהקה בכל זאת ממשיכה. רפואה שלמה לו ולכולנו הרבה בריאות.
לפעמים צריך משהו כמו תחפושתשתשמש "ויטמיצ'יק" לנפש. תוספת כוח כזאת, שבעזרתה אנו יכולים להיות כל מה שאנו חולמים.
אם לאחר שנפשוט את התחפושת, נזכור את הכוח שהיא כביכול העניקה לנו, נבין שהכוח היה בנו כל הזמן הזה. הרי התחפושת לא בחרה אותנו, אנחנו בחרנו אותה. זו לא דמות דמיונית שאליה התחזינו, זו דמות שהדמיון והמחשבה שלנו התאימו אלינו כדי לשרת אותנו ולהעניק לנו את ההבנה, שהכוח בידיים שלנו.
לא משנה למה נבחר להתחפש, נזכור שתמיד נוכל להגישם כל תחפושת.
*כמובן שלא תרתי משמע לגבי כל דמות... כאילו, מי שמתחפש לאיש זאב וכאלה... לא מומלץ באמת לטרוף אנשים (אוזני המן אפשר). אבל לקחת את החוזק של החיה הזו? למה לא, למה לא :)
שיהיה לכולכם/ן חג שמח ומהנה, וכמה שיותר אור ושמחה!
שלוש שנים עברו להן מאז התחלתי את העבודה הזאת... זה שנתיים יותר ממה שרציתי לעבוד בה. זה נגרר ונגרר, ככה זה כשנוח-מוכנים להיתקע גם אם זה כבר מתחיל לפגוע בדברים אחרים. כי מה שנוח למשהו אחד, לא בטוח שישתלב טוב עם משהו אחר... והמשהו האחר הזה הוא דווקא די חשוב לי והעבודה הזאת הזיקה לו מאוד. הוא הוזנח למענה, למרות שבכלל עבדתי בה למענו! זו הייתה טעות שהזהירו אותי מפניה, אבל רק עכשיו אני מבין.
כמות העצבים שקיבלתי שם מאנשים הורידה לי בערך עשור מהחיים. יותר מכך, משהו כמו 3500 ש"ח מהכיס שלי עשו את דרכם לפח האשפה בגלל העבודה הדבילית הזאת... >:(
כמובן שגם היו רגעים טובים עם החברים שם ועם לקוחות שהפכו לחברים וכל זה, היו מ-ל-א כאלה :) אבל בכל פעם שאני מתענג על הזיכרונות הטובים צצים גם כל אותן הפעמים בהן הלב שלי התפוצץ מכעס. אם לא הייתי עוזב עכשיו עוד הייתי עלול להיתקע שם עוד שנה. כי נכון, זה באסה, אבל זה גם נוח.
יש לי הרגשה, אומנם, שזה יחסר לי... אני אמור לשמוח, אבל בינתיים ההרגשה היא יותר ריקנית (מה אני מתבכיין?!). מה יהיה בהמשך? נקווה לטוב...
ולכם חברים, אאחל שלא תהססו ללכת לכיוון שעושה לכם טוב, בלי להתפשר על דברים שיכולים להזיק לכם. תצליחו בהמשך הדרך ותחזיקו מעמד-יש לנו עוד את פורים הראש! :)
**ומה עם קצת בלאק מטאל? 😄 אל דאגה, השירים הבאים לא עוסקים בשטן ושאר השטויות. הם יותר מלודיים ועוסקים בפולקלור הנורדי.
Ancient, בשיר משסמל את הימים האחרונים שלה כלהקת בלאק מטאל טובה (בעיני). עד האלבום השני הם עסקו בפולקלור, אגדות, והצליחו ליצור אווירה מיסטית אפלה כזאת ושירים סוחפים. ואז בא האלבום השני עם הערפדים שלו והקלידים (שהחמירו עם הזמן)... והכל נגמר. פירוש השם הוא The Night's beauty. הוא תמיד מרגיש לי כאילו הולכים עם כמה חברים ביער חשוך וקר, כשאור הירח בקושי מאיר, ומחפשים... פרווה של ביגפוט (!). ואז מגלים יותר ממה שקיווינו למצוא...
הסולו בשיר הזה מדורג כאחד הטובים בבלאק מטאל בכל הזמנים. ואני חייב להסכים.
Ulver, זו להקת פולק/בלאק מטאל שגם עוסקת בכל מיני סיפורים ואגדות. האלבום הראשון שלהם הוא האהוב עלי. האחרים טובים, אבל פרט לשלישי הם לא ממש בלאק מטאל... (מי שנהנה/ית משירים שקטים ומלודיים, האלבום השני Kveldssanger בשבילכם!) היא הפסיקה לעשות בלאק מטאל מ-97. השיר הזה הוא האחרון באלבום הראשון, שמורכב מחמישה שירים. כל שיר הוא פרק בסיפור. יש להם גם קטעים אקוסטיים יפהפיים ושירה נקייה, ליד ריפים ותיפוף של בלאק מטאל.
הלכתי, חזרתי (ממש עכשיו), דווקא היה כיף. לפני כמה שנים הייתה לי הרגשה די טובה שעוד נשוב לתקופת זוהר אבל לא הייתי בטוח... אבל עכשיו אני רגוע :)
רק חבל ששרידים לתקופת ה"זוהר" הקודמת גם היו איתי, שריד אחד במיוחד.
אותו שריד בחר לפתוח פה על החברים שלי שאני מכיר ואוהב כבר שנים, תוך ניצול המעמד שניתן לו.
וגם אחרי שהוא עשה את הנזק, הוא מנסה כאילו "ללבן אתם את העניינים".
איך הוא עושה זאת? בכך שהוא אומר, בעיקרון, “תראו. אני מכבד אתכם מאוד, אבל אני צודק ואתם טועים (לא משנה מה-ה! לא משנה מה-ה!) ולמען האמת, מעולם לא נתקלתי באנשים עלובים כמותכם. חברים? שולם שולם לעולם? די, תנו כיף חבר'ה!”
מה שהרגיז אותי הכי הרבה, זה שהוא מנסה להתחבר איתי לאחר מכן. הוא כאילו מנסה לומר, “אתה בסדר, אתה לא כמוהם".
תקשיב, הם החברים שלי, לא אתה. אני בצד שלהם, לא משנה מה היה או מה אתה טוען שהיה. ואתה מוזמן למחוק את החיוך המפגר מהפרצוף שלך ולהתעופף לכוכב שממנו נחתת, כי גם אלה שמחזיקים בדעות זהות לשלך, (כך אתה סבור, כי... אתה חי בסרט), סולדים ממך. ואתה יודע מה? כל זה התחיל רק כי אתה לא יודע איך לדבר בלי טונות של גועל וציניות.
כל הזמן הזה היה כזה מגניב ואז השמוק הזה בא ומביא עצבים לכולנו!
מילא. שפכתי המון מילים על כלום, מצטער חברה :)
בכל מקרה, התגעגעתי לקרוא אתכם.
שיהיה ערב טוב, יום מקסים לאחריו שיוביל לעוד סופ"ש, אשר אני מקווה מאוד שיהיה אחד מהטובים שהיו לכם ויזכר בהיסטוריה כמהנה במיוחד עבורכם/ן.
טוב, גם כאן יהיה שיר :)
*לא שפתחתי את הבלוג רק כדי לפרסם את המוזיקה הזאת... אבל... 😄
השיר הזה אולי נשמע קצת אפל, והתוכן שלו ממש רחוק מלהיות מנחם, אבל האריזה הכוללת שלו מעלה חיוך עלי ועל עוד רבים והיא אחת הסיבות אני חולה על Immolation 😄 לא הכי טוב שלהם, אבל שיר ענק. אני לוקח ממנו את הקטע של קודם כל תהיו עצמכם, “דרך ארץ קדמה לתורה" וכו' (תמיד עובד בשבילי). זה לא כל כך ברור מהמילים, אבל אני מאמין שזו המשמעות האמיתית שלו.
עוד שבוע עבר, לחלקנו הוא היה קצת ארוך ועמוס. בעצם, אני מאמין שלכולנו... כמו בדרך כלל :)
אז צריכים גם קצת מנוחה, לא?
טוב שיש סופ"ש. מקווה שלא תעבדו בו, לפחות לא יותר מידי! :)
בואו נתחיל את סוף השבוע בכיף ובאנרגיות טובות, כדי שבשבוע הבא נדלג בקלילות ונביס את העומס והבלגן. (איך נוכל? התשובה בשיר הראשון, בפזמון בעיקר).
אז הפוסט הבא מוקדש לכולכם, שיהיה הרבה כיף, שקט ואור בסופ"ש!
אבל במיוחד,
הוא מוקדש למלכתא, שהרעיון לפתוח אותו היה שלה!
רוני ג'יימס דיו... בעיני הוא האבא האמיתי של המטאל, הוא כמו המבוגר האחראי שכולם באים לשמוע בעצתו. אבא שהוא גם חבר. כל מילימטר באיש הזה הוא הכי מטאל שיכול להיות. כמה הוא חסר! ינוח על משכבו בשלום!
אבל גם מיידן אומרים, תחייכו חברים! 😄 (ואדי מוסר ד"ש. תמיד יש לו מצב רוח)
Obituary, היא ו-Death הן אצלי בטופ של הדת' מטאל. אף אלבום שלהם לא איכזב, הם תמיד שומרים על הסגנון שלהם ועל הברוטליות. וכמו Death, הם לא שרים רק על אלימות וכו'.
ולהקה לא יציבה ממש, אבל די חביבה 😄 מהאלבום הראשון שלהם מ-1988, שיר ת'ראש קצרצר!
