הכי קל זה לשפוט אנשים לפני ששמנו עצמנו במקומם.
אפילו יותר קל זה לא לחוש חמלה גם על אלה שטעו ושילמו מחיר יקר. יש כאלה שבאמת לא התכוונו... אין הכוונה לכאלה ששברו לב וריסקו חיים בזדון ובכוונה, אלה לתמימים שעשו דברים שפגעו בהם, בעצמם יותר מאשר באחרים.
כל אחד ודעתו וכל דעה מתקבלת וחשובה. אבל מטון דיבור אחד לדרך כתיבה אחרת, הדבר שהכי חשוב לבטא זה מחילה, ולנסות לקבל את דעתם של אלה שרק הביעו אותה, ללא כל כוונה רעה.
כשאנו תשושים, הפולש מגיע ומנסה לפלג בינינו, לשנות ולהזיק. הפולש, אותה קשות עורף שתמיד מאיימת על נפשנו. לא תמיד קל להדוף אותו, אבל זה אפשרי אם רק נחשוב פעמים ואולי גם שלוש לפני שנגיב.
הלוואי שכבני אדם נתאחד, ונמצא את היכולת להתסכל אל נשמתינו הנצחית ולהבין שהכל חולף, אך מה שבפנים יחיה לנצח.
(ועכשיו מגביהים את הווליום כמה שיותר!)
מצטער על החפירה... איש בדעתו יחיה וצריך לזכור שהכל עובר-לטוב או לרע. אבל צריך להיות אופטימים. מה החיים שווים בלי טיפת אופטימיות וקרן תקווה קטנה?
/mXm\
