"זה לא שזה ממש זר לי כן? אני פשוט לא אוהבת ששולטים.. זוחלים לי ככה מתחת לעור, רודפים את המוח שלי. אומרים לי מה לעשות עם האורגזמות שלי" עצרתי והסתכלתי עליו מחייך וחזרתי לבהות בחיק שלי. "אני מזוכיסטית אני רוצה כאב מכניע כמו חיה, לא הוראות"
"מעניין" הוא אמר משועשע והמשיך לחייך כאילו אני שידור חוזר של ארץ נהדרת, אבל הקול שלו ירד לכדי רמז, "לפני שנתקן שגם חיות מקבלות הוראות - רק לשם ההבהרה אבל - אני לא אומר לך מה לעשות עם האורגזמות שלך. את יכולה לעשות איתן מה שאת רוצה, מתי, ואיך שמתאים לך".
נאנחתי בהקלה והרמתי עיניים אליו, הוא בתגובה רכן קדימה ובחן אותי במבט מחייך וממית. ישר חזרתי לבהות בציפורניים. "פשוט שאם האורגזמות שלך קשורות אליי באיזושהי צורה. או ביחד איתי בובה או כשאני בראש שלך בזמן שהן קורות, הן לא אורגזמות שלך. אלא שלי. אז אני מחליט מה לעשות איתן. זה שהן קורות בגוף שלך זה משהו אחר. הן בכל זאת שלי".
דממה חמה, מייפחת מרוב ציפייה, עמדה באוויר. עד שמישהי שהיא ממש לא אני צייצה בלחש:
"הגיוני".
"רואה...?" הוא התרווח אחורה בספה ועשה לי בואי עם האצבע, "כשאני רוצה את יכולה. ידעתי שתביני".
