הוא יפה. ולא בגלל שאני שפוטה. מסתכל עליי מהספה בשקט, מסתכלת עליו מהרצפה בשקט. הזקן השחור שלו תואם לעיניים, הגוף השזוף המוצק והאתלטי, שנגמר בחיוך שובבי בחצי פה. הוא חכם. לא בגלל שהוא עשה עסקים עם פאקינג נאס"א נגיד. כאילו גם, אבל ספציפית הפעם כי הוא יודע שהשקט הזה משרה אותי במרינדה של הפרומונים שלנו סביבי. הוא לא ממהר, מחכה לשמוע מה הדבר הראשון שיצא לי מהשפתיים.
"אני מורעבת" נפלו לי המילים מהפה בלחש.
הוא הנהן, "אף פעם לא חשבתי על עצמי ככה. אני מניח שזה בעיקר תלוי ארוחה למי".
ממרומי הרצפה - הרמתי אצבע.
"כן", הוא אמר ברצינות והצביע עליי בין רגליו על הרצפה, "הבחורה הנאה בשורה הראשונה. על איזו ארוחה חשבת? מה האפטייזר בתור התחלה?" והחיוך שלו גדל.
"כף היד שלך" עניתי בקצרה ובמבט מתנצל, מודעת לחוסר ההלימה בין כמה שאני רוצה לכמה שאני אומרת. מאדם רהוט ופואטי, אפילו, אני נהיית סמרטוט שמנגבים איתו את תחתית טבלת האיי.קיו.
"מה צורת ההגשה?" הוא שואל ומגיש לי את יד שמאל. אני מעבירה את האף על כף היד שלו, אח"כ את הלחי. כשאני מנשקת לו את גב כף היד אני מסתכלת עליו, ואז עוצמת עיניים ומוסיפה עוד אלף נשיקות.
"איך שאת מתמסרת.." הוא סינן בשיניים חשוקות והניח רגל בין הירכיים שלי. כשהרמתי אליו מבט נשכתי שפתיים, הוא תפס לי את הפנים ורכן אליי, "פתחי" הוא פקד ואז ירק לי בפה.
"ומי רוצה את למצוץ את האצבע שלי?" הוא שואל מחוייך, כ"כ מקרוב שאני דומעת מתסכול.
"אני אני אני. אחת ואז עוד אחת" אני מייללת ומעבירה את הציפורניים שלי בהתאם ובהיסח הדעת על כולו, מדרבנת, "ואז גם את הצוואר, ולטפס לך על הברכיים, ו-" הוא מניח לי שתי אצבעות בפה ומוריד אותי בחזרה לרצפה.
"איזי.. תראי לי איך את מטפלת בהן קודם".
אני נרגעת, כמו תינוק עם מוצץ. בלשון רכה ועם פה רטוב שמחליק עליהן אני יונקת את האצבעות שלו, מתחככת על הרגל שלו לאט, נושמת את היום שלו מהידיים, ונאנחת. הוא מקפל טיפה את הרגל, "תצליחי גם למצוץ לי את האצבעות כמו שצריך, וגם להתחכך לי על הברך, בו זמנית?ֿ"
הוא בן זונה גדול עם כל השאלות הרטוריות המיותרות האלו. פשוט תהיה בשקט ותהנה למה למה להנכיח את העליבות וההתמכרות שלי אליך?! אבל אני חושבת, ומהנהנת, ומוצצת את האצבעות שלו לאט, באותו קצב שהאגן שלי מתחכך עליו.
"נהדר..." הוא עונה לגוף שלי, שמתקמר יותר רק מהמבט שלו. "תתפשטי. ובואי אליי"
זו הייתה ההתפשטות האיטית המהירה בעולם. באמת. שיא גינס. העולם שלי הצטמצם לנשימות החורקות שלי על הצוואר שלו, וצליל החגורה והרוכסן שלו שפרמתי.
"אני מורעבת", חזרתי ומלמלתי, "פליז.. תמלא אותי". הוא חייך ואז בשנייה תפס אותי מהמתניים והוריד אותי, המופתעת, ממנו ומיקם אותי על ארבע על הספה, לצידו. כשהוא נוגע בעצמו אני מתעשתת מהשאלות כי אני יודעת שהתנועה הזאת אומרת שמותר - מותר להחליק את הלשון על הביצים שלו, מותר לי לסחוט את הזין היפה בתבל, עם יד רטובה שהעברתי בין הרגליים שלי. אני לא יודעת כמה זמן עבר ככה, אבל כשהוא מגיש לי את האצבעות שלו שוב, הוא נוהם, ואני מרגישה זרם חשמל עובר לאורך עמוד השדרה שלי.
"תמצצי את הזין שלי ואת האצבעות האלה. לפי התור. שישארו רטובות בשביל עוד מעט גורה, שאוכל לזיין אותך איתן" הוא מסביר יותר מדי בכוונה ואני מרגישה אותו פועם לי בפה, נמתח עוד ס"מ. לא לזה התכוונתי כשאמרתי שאני מורעבת - אני רק רציתי שהוא יזיין אותי כבר. אבל איכשהו זה ממלא בקטע אחר. ממסטל אפילו, שהזין שלו בגרון שלי כשהאצבעות שלו פולשות בלי פיקוח לכוס שלי. הוא לוחץ בקלות אכזרית ובתאווה על נקודות בתוכי שגורמות לי לייבב, ואיך הוא אוהב לשמוע אותי נחנקת על הזין שלו.
"נעים לך?" הוא שואל המניאק, ואני מהמהמת.
"לא הבנתי." הוא מקשה, מוציא את האצבעות מהכוס שלי לרגע, ומחזיר, "נעים לך? עם האצבעות שלי בכוס שלך? בזהירות על הזין שלי עם השיניים גורה, לאט לאט, את תלמדי לדבר ככה".
לאט, (וגרוע, ועילג, ועם נזלת ודמעות) הצלחתי בסוף לגבש משהו שנשמע כמו "הזין שלך טעים לי אדוני".
הוא מוסיף עוד אצבע לאצבעות שבתוכי, ותופס אותי מבפנים. אומר את המשפט שאני הכי שונאת לאהוב שלו "כשאני רוצה את יכולה". הוא ממשיך לחפור בי עם האצבעות שלו ומאגרף לי את השיער, "איזה דבר את, בלי להפסיק למצוץ לי לשנייה.. אה? זו מסירות, זו דבקות במשימה".
מעודדת ומושפלת בו"ז, אני בולעת רוק וטיפות שקופות, מתנשמת ואומרת "תודה". אני לא מזהה את הקול שלי. הוא ממשיך לעשות דברים, איכשהו.
"אני גם אוהב את זה שאת מעריכה את זה", הוא מחייך מעליי, כאילו להוסיף שמן למדורת הנזקקות שלי, מרחיב אותי בכוח עם האצבעות היפות שליקקתי מקודם. כשהאחיזה שלו בשיער שלי ננעלת, היד שלו הופכת למשקולת שמורידה אותי למטה. הוא מתחיל לזיין לי את הפה בתנועות ארוכות וקבועות והטראנס המערסל הזה גורם לי להחניק "אני רוצה", מתחנן וסתום לאוויר.
"את תקבלי, גורה". הוא עונה בחום. ואני מרגישה את עצמי מתכווצת על האצבעות שלו, דוחקת את עצמי על כל מה שהוא יתן לי. אסירת תודה שהוא מבין אותי אפילו כשאני לא. הבנתי שככה אני הולכת לגמור הלילה, כשהגרון שלי מתמלא בזרע שלו. זה מעגל סגור הרמטי. העומס המכריע כשהוא בכולי, פיצול ואיחוד הקשב. והעונג. אני מכבה את המחשבות. כשאני קרובה הוא מוריד את הראש שלי עד הסוף, מחזיק אותי ברכות למטה, זז במשיכות ארוכות. האצבעות שלו שבתוכי לעומת זאת חזקות ותובעניות, מגרדות לי מהרחם גניחות ובושה.
הוא מתפוצץ לי בגרון, תוך כדי ש-אפילו אלוהים שמע איך- הוא סוחט ממני כל טיפת אורגזמה שהייתה לי לגייס - ועוד קצת, בבכי תמרורים.
"אני אוהב אותך מורעבת", הוא אומר כשאנחנו מסדירים נשימה.
"אתה עושה אותי כזאת". הוא מחייך.
לאחר רגע אני מוסיפה "אני אוהבת שאתה משתמש בי כאילו אני חלק ממך"
- "...למה כאילו?" הוא עונה,
שנינו מחייכים.
