הזיפים יוצרים לפרצוף שלו צורה מושלמת, מדגישים את עצמות הלחיים שלו. זיפים רכים בצבע נחושת על רקע העור החלבי. אני מסתכלת עליהם מקרוב בזמן שהראש שלי מונח על הכרית, זרועו מונחת תחתיה. אני בוהה בהם בזמן שהוא מדבר על משהו בקול הנמוך והחם שלו, וחושבת שבואנה, יש מצב שאלה הזיפים הכי יפים שראיתי. לפתע אני שמה לב שקולו גווע. אני מרימה אליו חיוך מהיר ונבוך וממלמלת התנצלות. הוא מחייך בחזרה ושולח את ידו הפנויה למותן שלי, בתנועה חלקה הוא מושך אותי אליו וסוגר את הפער בנינו. הגוף השזוף והרך שלי מתרפק על גוף השיש הבהיר והמפוסל שלו. הרגליים שלנו משתלבות וידו עוטפת אותי עמוק יותר. מרפקו נח על קימור המותן ואצבעותיו מטפסות במעלה עמוד השדרה עד לשערי. המזגן מזקיר את פטמותיי והוא מרגיש, מוריד את ידו מהעורף לשכמות שלי ודוחק אותי צמוד יותר אליו, מצמיד את החזה שלי לשלו, פחות בשביל הטיז- יותר בשביל לחמם אותי.
תנועת ידו שזזה ממקומה חושפת זכרון קלוש מניחוח הדאורדורנט שלו ואוי איך שאני אוהבת. אני מרחרחת את מעט האוויר שבנינו, נושכת שפתיים ומקרבת את האף אליו, מושיטה לאט 2 ידיים לעטוף את הפנים שלו. הוא שוכח על מה הוא דיבר בכלל, שוקע כולו באיך שאני שקועה בו.. מעבירה את האגודלים על העור העדין מתחת לעיניו האפורות, המחייכות. הוא נאנח כמו אריה שמלטפים לו את הרעמה ומחכך את הלחי, עם הזיפים הכי יפים שראיתי, כנגד כף היד שלי.
אינטימיות
מייתרת את המילים