הגעתי למסיבת פיג'מות בפנטהאוז תל אביבי אמש חמושה (וחמודה) בפיג'מה בשבילי, עוגה ופומלה חתוכה בשביל המאנצ', ושמלה ארוכת שרוולים וקצרת אורך למקרה שנצא.
לבשתי סוודר לבן גדול וג'ינס שהראה לי שקצת רזיתי מהחורף שעבר שלבשתי אותו
איך שהגעתי שמנו מוזיקה ופטפטנו, השלמנו קצת פערים וצחקנו מלא... דיברתי מעט על הבחורים האחרונים שחתכתי מהם ועל הדברים שלמדתי מהם על דרך השלילה- מה אני לא אוהבת בגברים או לא יכולה לחיות עם זה.
אחרי כל הדיבורים המוזיקה הכריעה אותי, הגברתי מעט ורקדתי לי בסלון עם הפייסל ביד, כשהיה לי חם הורדתי את המכנס ונשארתי רק עם הסוודר הלבן הגדול, שלא הגביל את התנועה שלי
בשלב מסויים אחרי שסיימנו לדבר ואני התעייפתי מלרקוד, משוחררת ורוויה כמו אחרי סקס טוב, החלפנו לפיג'מות וראינו קצת סדרות שאנחנו אוהבות, מכורבלות בספה ומעבירות ג'וינט מדי פעם...
לקראת אחת אני זחלתי למיטה, הגוף שלי תבע מנוחה. הרהרתי בך קצת, בזה שקשה לי להציע להפגש בגלל חוסר הרצון שלי להתמודד עם סירוב, או לדעת שאתה עם מישהי אחרת. חשבתי על זה שנתת לי מתנה יפה, פעם אחרונה שהיינו ביחד, שאילצת אותי להביט בי בסיטואציה בה אני לרוב לא רואה את עצמי... הרמת אותי באגרסיביות מהשיער, מרים את ראשי מהמזרן ומישיר מבטי למראה שעמדה למרגלות המיטה מול הפרצוף שלי. הראית לי אותי מזוינת קשות, מהופנטת, מסורה, מיוסרת, מעונגת למוות. חשבתי על זה שלא זיהיתי את המבט שלי, שהוא בד"כ מפלרטט ובטוח בעצמו ובשליטה, ופתאום נהפך למשהו גורי, מתחנן, כנוע. זה גרם לי להסיט את המבט אבל האימפקט חלחל... וחשבתי שאני רוצה להודות לך על זה (אז תודה)
הבוקר קמתי, הבית עוד ישן, הכנתי לעצמי קפה ופרשתי למרפסת להתאוורר קצת בשמש החזקה והאוויר הקפוא.. עדיין עטופה בהכרת תודה.
https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/236x/6e/a4/de/6ea4de9564253ca13922351f21733756.jpg
