סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Noblesse Oblige

אצילות אמיתית משוחררת מן הפחד.
-שייקספיר
לפני 7 שנים. 28 בינואר 2017 בשעה 21:15

הגענו לדירתו מבושמים בפירוש. היא הייתה רחבת ידיים ומרוהטת ביעילות ותו לא, חוץ מהספריה שתפסה את כל קיר הסלון. מבטי התמגנט אליה. ברור, מלמלתי לעצמי, שלסופר תהיה ספריה ענקית בבית. בזמן שהוא הלך למטבח להכין סנגריה חמה, אני פניתי אליה בהילוך קל וראש קל מאלכוהול, טרפתי אותה בעיני.

לשביעות רצוני הברורה, לפתע תפס את מבטי עותק של התופת, מהקומדיה האלוהית של דאנטה.

שלפתי אותו מהמדף והלכתי נושכת שפתיים לכיוון המטבח, בדרכי נשמעו רק הגשם, רשרוש הדפים בין ידיי ונקישות עקביי. הוא הפנה אליי מבט שהפך ממחוייך למסוקרן ורעב כשראה איזה ספר הבאתי איתי. בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש, בג'ינס ללא חולצה, קווי המתאר של השרירים שלו בולטים דרך העור הבהיר, עיניי התעכבו קלות על שעון העור הכבד על פרק ידו. הג'ינס נפל ברישול על עצמות האגן שלו, חושף גוף אתלטי ורחב, מדיף ניחוח חלבי שקורא לי לבוא לשתות ממנו, חמוש בכפתור מכנסיים פתוח אחד. הכל בו רך ורומנטי חוץ משעון היד הזה, גס ומנכ"ליסטי לפיו ידעתי שידיו יאכילו אותי כאב.

התחלתי להקריא את סיפורו של הגיבור, שקם ומוצא את עצמו בגהנום. לאט לאט המאזין הגבוה שלי זנח  את הסנגריה לאנחות והתפנה לבשל גם אותי על אש קטנה לאנחות. 

השעין אותי כנגד השיש ופקד עליי שלא משנה מה, לא אפסיק להקריא. הנהנתי בדממה לא אופיינית, השענתי את מרפקיי על האבן הקרה והמשכתי. הוא פישק אותי וטייל על הגרביונים שלי, על המתניים, כשהגיע אל בין רגליי קולי נמס כמו טבע בתשוקה שגאתה בי. הוא סטר לישבני חזק עד שעמדתי על קצות אצבעותיי וגער בי שהפסקתי להקריא. בלעתי רוק והמשכתי לספר על דרכו של הגיבור המסכן במעגלי הגהנום על עינוייהם וחוטאיהם, בעוד הוא משחק איתי, מתעכב על כל כפתור שלי ובוחן את תגובותיי. ריח היין החם מילא אותי, האדים שלו חיממו את העור שהוא חשף כשהסיר ממני במכה את שמלתי, משאיר אותי עם ביריות ועקבים.

התאמצתי להתרכז בקריאה וכמה שהתאמצתי יותר הוא התגרה בי יותר חזק, בנחישות ורגישות. משתרג סביבי כמו קוברה ענקי, לוחש אל בין רגליי, מעביר את לשונו במעלה השכמות שלי ואז מכבה את אש הסיר ביד אחת, לופת את גרוני בידו השניה ונצמד אליי מאחורה, גוהר מעליי באדנות. הרעם בחוץ שאג את כניעתי, הגשם את ייחומי. הוא תפס וצבט וסובב ונשך וליקק וסחט. מדי פעם נאנקתי מעונג, מדי פעם מכאב. על כל הפוגה נענשתי, על כל קריאה רהוטה קיבלתי ליטוף מעודד להמשיך. הקראתי בקול חנוק עד שהוא הניח את ידו על פי, מרגישה את קור רצועת העור של שעונו כנגד הלחי הבוערת שלי והספר כמעט צנח מידי.

וככה כשהתופת של דנטה כלואה בין ציפורניי הנאחזות בה נואשות, הוא רוקן אותי מעצמי ומילא אותי בו.

 

 

 

 

 

https://s23.postimg.org/3op1i4ji3/image.jpg

 

 

Hoy - :)
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י