הוא הטיח אותי על הרצפה. לא לא - הטיח. ממש. תמיד הוא אימפולסיבי, אגרסיבי. תמיד אני ניטחת על משהו. אבל הלילה ירח מלא. בצעד חריג הושטתי יד לברך שלו והרמתי אליו מבט, אני בד"כ משפילה מבט כשאני.. טוב, שם למטה. הוא עצר וחיכה לשמוע אני רוצה. ואז, בצעד חריג בצורה חסרת תקדים עוד יותר, קמתי! פניתי ללכת ממנו והוא ניסה לאחוז בזרועי, התחמקתי ממנה ביעילות והוא צמצם את מבטו. כאילו הרגע הבין שכל פעם שניסה לתפוס אותי יכולתי בהחלט להתחמק, אך בחרתי לא לעשות זאת.
מרוב תדהמה הוא נתן לי קצת מרחב תמרון וסינן בחן כמעט ארסי "אני מקווה שמה שקמת לעשות היה שווה את זה".
חייכתי בלי להסתובב וניגשתי למחשב, הוא נותר נטוע במקומו בקצה השני של הסלון. שמתי את השיר הזה (שאתם אמורים לשים עכשיו גם, כן כן). הזדקפתי לאט, ובלי להסתובב אליו, אמרתי:
"אני רוצה שתזיין אותי כמו השיר הזה. כאילו אולי שהפעם תיקח את הזמן לקחת אותי לאט. אני רוצה שתזיין את.. את חתולת החלל שבי, שתוציא אותה החוצה לשחק. הגוף הוא רק מימד אחד של העונג שלי. אני רוצה שתזיין אותי בכאוס מחושב, תסכך את הליבה שלי, תפתה את איפה שהכוח שלי על עצמי שמור. תעשה את זה לאט ועמוק. חזק לא חייב להיות נמהר וחסר מעצורים, לא רוצה אותך כנוע ליצר שלך. באיפוק יש שליטה, אתה מבין..?"
שמעתי אותו מתחיל לנוע מאחורי לאט, שמעתי גם שהוא פורם את אבזם החגורה שלו. איי אם סו רויאלי פאקד, חשבתי. בלעתי רוק והגברתי ווליום ועצמתי עיניים והמשכתי.
"אני רוצה להרגיש אותך עמוק בכל ספירה שהיא אני, בכולי, בכולי באמת. רוצה להרגיש את הנשמה שלי יוצאת, חמה וכבדה, מבין השפתיים שלי. מבין שני זוגות השפתיים שלי, האמת. אני רוצה כל הלילה, ושירגיש כמו נצח-"
החגורה הקרה שלו מונחת סביב הצוואר שלי, ואני בפירוש קצת נבהלת, תגובה מאוד מאוד לא נפוצה אצלי. אבל הבהלה חומקת החוצה כשהסקרנות חומקת פנימה, ומשיכה קלה בצד אחד של החגורה רומזת לי להסתובב אליו. אני סבה על עקביי לאט ונופלת ישר לתוך העיניים המחייכות שלו. כמה אור נהיה בחדר, וכמה חם נהיה לי בפרצוף. אני נושמת לראשונה כאילו החזקתי את הנשימה זמן רב בלי ששמתי לב. הוא לא נגע בי עדיין, לא טרף. הוא רק בוהה מחוייך, סוקר אותי כאילו הוא רואה אותי בפעם הראשונה, בוחן אותי במבט שאין דרך אחרת להגדיר אותו חוץ מחושני בתכלית. והלב שלי האיץ.
"לא ידעתי שאת באה עם הפונקציה של להסמיק", הקול שלו נשפך לפתע צלול ורך על כל שריר בגוף שלי, ואיכשהו גרם לי להסמיק עוד יותר. "זוכרת שאמרתי מקודם שכדאי מאוד שזה יהיה שווה את זה?" הוא המשיך והצמיד אותי עם החגורה אליו, לתחתונים המלאים עד אפס מקום שלו, "אז צדקת, ומגיע לך פרס"
