יש משהו באוויר של החורף שמזין אותי. האוויר הפריך של הקיץ מתחלף במיסט בעל ניחוחות אדמה ורוח וחשמל ורטוב. אוח, הכל מריח רטוב.
אני סאקרית של ריח, מרחרחת הכל - בעיקר אם הוא נכנס לפה שלי אח"כ. בחוש הזה יש משהו כל כך בראשיתי, כל כך נכון או לא נכון, מריח כמו משהו שתרצי לטרוף או לא. זה כ"כ בסיסי שאני בפירוש מודעת לכך שזה מחוץ לשליטתי. ריח של עור הוא משהו שאי אפשר לטעות בו, גם זיעה. ואם הם נעימים לי אז ברור לי שכל השאר יהיה נעים לי גם, אבוד לי. הכל נפתח בחורף, כל שאיפה מתמלאת בעומק משכר, מניפות של טעמים מנטליים נפתחות ואני קודם מרחרחת ואז נועצת שיניים ואז מלקקת והכל עם חיוך קצת אפל, קצת הדוניסטי, קצת מתפנק, קצת מסומם.
הגשם השבוע תפס אותי לא מוכנה, יצאתי מהבית במוד קיץ פר אקסלנס ופתאום - לח. פתאום עננים. כל שדרות רוטשילד מתנפלת עליי עם רוכבי אפניים והדאורדורנטים שלהם, מוציאי כלבים ומשחות השיניים שלהם, הולכי רגל והבשמים שלהם, כמו שאומרים בלטינית - נפתחו לי הצ'אקרות. אני אוהבת להיות בחוץ בחורף, ויש בי חלק מטונף שאוהב להוציא החוצה גם את ההתנהגויות האינטימיות ביותר שלי החוצה בחורף. להוציא אותן לאוטו, לחניון, למעליות, לשירותים של התאטרון (סיפור לפעם אחרת). הניגוד בין החדירה של הקור לעצמות לחדירה של גל חום עמוק לתוכי שמתנפץ על גל חום נוסף ושוב ושוב וכן הלאה, ממיס אותי כמו חמאה קרה בבן מארי של שמן זית.
דבר אחד אני עוד רוצה לעשות, אבל לפחות עד לחורף זה, לא מצאתי פרטנר שנראה לי מתאים לכך - סקס בגשם.
לא במרפסת לא על הגג, לא, לא. בעולם. להתרחק קצת מג'ונגל הבטון הרועש ולסמן טריטוריות פרא. אני רוצה להיות חלק מאיתני הטבע, להרגיש את זה עליי ולהיכנע למזג הסוער שלהם ושל הבורא מחדש שלי שירחרח אותי למוות גם ויטעם ויריח שוב. אני חולמת להריח תשוקה מעורבבת באדמה וקרם גוף שמתמוסס ממני, מסיר את הטשטוש מהריח החלבי של העור שלי. אני רוצה להיות תלויה שם בין שמים וארץ עם שמיים אפורים רכים אך חמורי סבר מעליי, ולחייך חיוכים רטובים לקרקע הבוצית תחתיי, עד ההצלפה שתגיע בדיוק עם הברק, כדי שהצרחה תגיע בדיוק עם הרעם. אני רוצה להריח דם ומריחואנה ובושם ובגדים רטובים וקפה שחור בהבל הפה שלו. אני רוצה לבקבק זכרון כזה בבקבוק זכוכית קטנטן ולשאת את הריח שלו איתי על שרשרת, ריח שיגע בי עמוק, בדיוק בנקודה שגם חם וגם רטוב. לא יודעת איך אנשים אחרים פותחים לעצמם את התאבון, אצלי ריח הוא לגמרי אפ-רטיף.. עכשיו רק צריך למצוא מי שיוציא את המחשבות שלי לטיול. אז לקחתי את הרעב הזה איתי למקלחת.
עצמתי עיניים וראיתי תמונות של עור מחליק על עור, ראיתי רך שלי וקשה של מישהו שאינו אני, ראיתי לשון בחוץ שמקבלת אליה רוק וגשם, ראיתי חיבור של נשמות ישנות, ויקינגים ומכשפות פשוט לבושים טוב יותר. הכל ראיתי חוץ מפנים. והנה, לראשונה העונה, עשיתי מקלחת של חורף - בוערת, ארוכה, מחממת עד הליבידו המפשיר לאט לאט וזה גרם לי לחייך, חיוך קצת אפל, קצת הדוניסטי, קצת מתפנק, קצת מסומם.
https://archzine.net/wp-content/uploads/2015/05/H%C3%A4nde-Regen.jpg
