שני חיבוקים חזקים ומחזקים. שתיהן צועדות פנימה אחת עם ג'וינט והשניה עם בקבוק רוזה ש"מתחנן למקפיא". התגעגעתי לחברות שלי נורא וההחלטה לשבור את הסגר הייתה מאוד קלה עבורי. בהתחלה בחיוך מבטל, ולאחר שלא לעגו לי או שפטו אותי כי כפרה עליהן אני בוחרת אותן טוב, אז ברצינות גמורה, סיפרתי להן על הרכש החדש של מחלקת מחשבות הלילה שלי.."קודם כל לא התחברתי לפואטיקה של הכאב שלו", אמרתי. התחלתי מהסוף. "ספויילר אלרט.." מלמלה אחת ושקעה בחיוך בכורסא.
אבל:
כשסיפרתי שגיליתי בדיעבד שהוא בכוונה לא נגע בי בתחילת הערב כדי שהפעם הראשונה שחלק ממנו יגע בי, זה יהיה הזין שלו בגרון שלי.
או כשסיפרתי שהוא סטר לי עד דמעות, ואז חייך והמשיך עוד קצת.
וכשדימיתי את זה ללהיות בדל שדורכים עליו, והבדל מיילל 'תודה שהשתמשת בי'..
או כשתיארתי כמה שנאתי שהוא מנע ממני אורגזמות או גרם לי להתחנן עבורן כמו... כמו... לא חשוב, לא חשוב.
וכמה השפיל אותי לאונן מול מראה, כשהוא מהלך סביבי לבוש בעליל, כשאני לובשת רק עקבים וברטולין
או להקריא ספר עומדת מטופשת בין רגליו, כשהוא מפשיט אותי בהתחלה במבטים ואחכ במילים שלו שהפכו לפעולות איטיות שלי.
ולאחר מכן, כשקולי גווע וחשבתי בלב, איך נשכתי שפתיים כשהוא מעך אותי על שולחן הסלון וחדר אליי בכוח
איך הוא הכניס את האגודל שלו לישבן שלי ועשה תנועה שגרמה לגב שלי להתקמר ולעיניים שלי להתגלגל.
וכשנזכרתי כמה הוא חיכה לפגישה הבאה, וכמה שנאתי שחיכיתי אפילו יותר.
כמה שנאתי? ביטלתי.
וכשלבסוף אמרתי בקול ענות חלושה, פלוס לא ממש משכנעת, שהוא פשוט לא סגנון השליטה המחנך והעוטף שאני אוהבת,
רק אחרי כל זה הבנתי
כמה אני רטובה
