חשבתם שהחסימה שלכם תזיז לי? חשבתם שאחרי ה"דיון הדחוף" שניהלתם בתוך הבועה הקטנה שלכם בטלגרם או בפייסבוק אני אשב בבית וארעד מפחד? תחשבו שוב.
בואו נדבר על הטרלול: כתבתי למישהי "מוזמנת לפרטי". פשוט, נקי, תרבותי. פתאום? מופע של צדקנות מעושה. היא רצה למנהלים בבכי של "הטרדה", והאדמינים – אותם אנשים קטנים שמשתכרים מהכוח הדמיוני של כפתור ה-Block – התכנסו ל"ישיבת הנהלה" כדי להוציא אותי מהקבוצות.
בואו נשים את האמת המכוערת על השולחן:
"הטרדה" ככלי לחיסול חשבונות: להפוך הזמנה לשיחה בפרטי ל"הטרדה" זו זנות של המושג. זו יריקה בפרצוף של נשים שבאמת נפגעו. אתן משתמשות במושג הזה כמניפולציה זולה רק כדי להרגיש קורבנות לרגע ולספק את האגו הפצוע שלכן.
המנהלים – דיקטטורים של שקל וחצי: "ישיבת הנהלה"? אתם מנהלים קבוצה בטלגרם, לא את המוסד. הכוח הזה שעלה לכם לראש הוא בדיחה. אתם אנשים קטנים שמצאו לעצמם "מלכות" וירטואלית כי במציאות אף אחד לא באמת סופר אתכם. החסימה שלכם לא פוגעת בי – היא רק מעידה על הפחד שלכם מדיאלוג ועל האפסות שלכם.
התגובות שלכם? לא מעניינות אותי. אל תטרחו להגיב, אל תנסו להסביר. השיח המעוות והצדקני שלכם לא ראוי לתשובה. אתם מחריבים כל טיפה של תקשורת אנושית בסיסית בשם מוסר כפול ומזויף.
השורה התחתונה:
מי שרואה ב"מוזמנת לפרטי" עילה למשפט שדה, הוא לא שומר סף – הוא פסיכופת צדקן שצריך טיפול. תמשיכו לחסום, תמשיכו להרגיש "חשובים" בתוך הבועה המצחיקה שלכם. אתם לא גורמים לאף אחד לרעוד, אתם רק גורמים לנו לצחוק על כמה אתם פתטיים.
חבורה של לוזרים, שחררו אותנו מההצגות שלכם. תתבגרו או שתחנקו עם ה"אדמין" שלכם.