כולן יודעות ללחוש "דאדי" כשמצמידים אותן לקיר. זה קל, זה אינסטינקט. אבל המבחן האמיתי של השייכות שלך מתחיל ברגע שאני אומר לך: "חכי".
כשאת מחכה לי, הגוף שלך מתחיל לדבר בשפה שאני הכי אוהב.
זה המתח שנבנה לך בבטן התחתונה, זה הרעד הקטן בירכיים כשאת רק מדמיינת את המגע שלי, זו הלחות שמתחילה להצטבר כי את יודעת שכל דקה שעוברת – הופכת את המפגש שלנו ליותר בלתי נמנע.
אני לא נותן לך לחכות כדי לייבש אותך. אני נותן לך לחכות כדי שתנזלי מהמחשבה עליי.
אני רוצה שתרגישי את המשקל של הנוכחות שלי גם כשאני לא בחדר. שהשקט הזה יהיה הדבר הכי אינטימי שחווית. כי כשאת מחכה לי בסבלנות, בלי תלונות, את בעצם אומרת לי: "אני כל כך שלך, שאני מוכנה להישרף באש של הציפייה הזו רק כדי לזכות במגע שלך".
מי שלא מסוגלת לחכות, לעולם לא תדע מה זה להתמסר באמת. היא לעולם לא תרגיש את הפיצוץ שקורה כשההמתנה נגמרת.
כי כשאת מוכיחה לי שאת יודעת לחכות בשקט, את מרוויחה את הזכות שאהפוך את כל המתח הזה לרעידה אחת ארוכה שתפרק אותך מבפנים. תזכרי ככל שההמתנה כואבת יותר, הכניעה שלך תהיה מתוקה יותר.