שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 4 שבועות. יום שישי, 20 במרץ 2026 בשעה 10:54

​פרק 9 חותם המוקה

​היינו עמוק בתוך הטירוף בצימר והאוויר כבר היה סמיך מריח של זיעה ותשוקה גולמית. הוריתי לה לעלות על המיטה והיא כרעה שם בדיוק כפי שפקדתי עליה. הגב שלה היה מתוח והתחת המושלם שלה הונף למעלה בתנועה מקצועית שחשפה את הכל לראווה מולי. עור המוקה החם והחלק שלה הבריק מזיעה והחורים שלה היו פעורים לרווחה מול המבט שלי. המקום הכי נשי וחשוף שלה היה פעור ורטוב לגמרי מוצף במיצים שלה שזלגו ללא שליטה וסימנו את הטריטוריה שלי. השדיים שלה נתלו למטה כבדים ומתוחים מהמנח והפטמות שהזדקרו והתקשו בטירוף הסגירו את העובדה שהגוף שלה כבר מזמן עבר לבעלותי המלאה. נשארתי לבוש לגמרי המגע של הבד על הגוף שלי מול העירום המלא והתנוחה המופקרת שלה רק העצימו את פערי הכוחות בחדר.

כל תנועה שלי בחדר גרמה לה לרעוד והנשימות שלה הפכו לגניחות כבדות ורועשות שמילאו את החלל השקט של המושב. לפתתי את השיער שלה ביד אחת ומשכתי את הראש שלה אחורה בכוח מכריח אותה לחשוף את הגרון ולנשום את הסמכות שלי בזמן שהיא שומרת על המנח המדויק הזה. ביד השנייה החגורה שלי נחתה על הבשר המתוח שלה בדיוק כירורגי מכות יבשות וחדות שהבעירו לה את העור בלי להשאיר סימן אחד שיסגיר אותה בבית. היא התפתלה תחת המכות אבל לא העזה לזוז הפטמות הקשות שלה התחככו במצעים בכל תנועה והוסיפו לטירוף שאחז בה. הגוף שלה הגיב לכל צלף ולכל לחיצה בצייתנות חייתית מתחנן לשחרור שהיה תלוי רק במילה שלי.

ואז הגיע הרגע שהיא כל כך חיכתה לו. הרגשתי את הגוף שלה נמתח עד הקצה את השרירים בעור המוקה שלה רועדים בשליטה אחרונה ושיחררתי את הפקודה בלחש סמכותי תגמרי ילדה יפה שלי. המילים האלו פירקו אותה לגמרי. היא התפרצה בצרחה שקרעה את השקט של הצימר צרחה של כניעה ותשוקה שביטאה את כל מה שהיא אגרה בפנים. היא צרחה את עצמה לתוך המזרן כשהיא מתפרקת לרסיסים תחתיי והכל פעם והתיז את כל כולה לתוך היד שלי. היא נשארה שם על המיטה מרוקנת ורועדת ספוגה בבעלות שלי ובמיצים של עצמה. היא עדיין לא קמה פשוט שכבה שם חסרת אונים תחת המבט הלבוש שלי יודעת שמעכשיו היא שייכת רק לדאדי שלה.

מוזמנות לקרוא פרקים קודמים בפוסט שלי.


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י