העולם כפי שאני רואה אותו

תסתכלי עליי. לא, אל תורידי את המבט. אני רוצה לראות את הרגע הזה שבו את משחררת את כל מה שהחזקת בו בחוץ. את כל המסכות, את כל הכוח המדומה הזה שאת מציגה לעולם. פה, בחדר הזה, את לא צריכה להיות כלום חוץ מהילדה שלי.

הסשן הזה הוא לא על החבלים או על הצעצועים. הוא על זה שאת יודעת, עמוק בפנים, שאין מקום בטוח יותר מהידיים שלי כשהן סוגרות עלייך. כשאת נשברת לי בין האצבעות, את לא נחלשת את פשוט נפתחת. ואני שם כדי להחזיק כל רסיס שלך.

אני אדחוף אותך לקצה, אני אקח ממך את השליטה עד שלא יישאר לך אוויר לחשוב, ורק אז כשתהיי חשופה לגמרי אני אוסוף אותך אליי. הנשימות שלך על העור שלי, הדמעות שנספגות לי בחולצה, השקט המוחלט הזה של ה Aftercare. זה הבית האמיתי שלך.

את לא צריכה לדאוג יותר. אני פה. הכל בשליטתי. תנשמי, קטנה שלי. הלילה אנחנו רק שנינו.