סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הו אלוהים

לפני 10 שנים. 30 ביוני 2014 בשעה 18:47

סוף סוף אחרי הפסקה כול כך ארוכה התחת שלי קיבל את הזין של אדוני

האושר שבזה בלתי נתפס 

 

תודה אדוני 

לפני 10 שנים. 26 בנובמבר 2013 בשעה 17:17

תודה אדוני שאתה גורם לי להשפריץ לבבות...

 

 

 

 

--ואם היה לי מנוי זהב היו גם תמונות--

לפני 11 שנים. 16 באוקטובר 2013 בשעה 14:00

צביטה בפיטמה

נשיכה

הצלפה עם היד או עם השוט... הצלפה עם משהו..

אני רוצה שיכאב לי... בבקשה

אדוני הפסיק להכאיב לי בכלל, הוא לא מוכן יותר

הוא רואה בעיניים שלי, כשהוא שוכב מעליי ומלטף אותי בכול הגוף, כשאני נוטפת מתשוקה אליו, הוא רואה בעיניים שלי את התחינה את הנואשות שלי לקצת כאב.

שיתפוס לי כבר חזק את הציצי וימחץ חזק שאתפתל מכאב ואגנח ואצרח אבל הוא לא מוכן...

כשאנחנו עושים אהבה והתשוקה גוברת ואני רוצה אותו יותר עמוק ויותר חזק בתוכי הוא ניזהר שלא להכאיב לי מענג אותי בעדינות וברכות ואני רק צורחת, תזיין אותי כבר! כמו כלבה! כמו זונה! תכאיב לי! תבעל אותי שאני אצרח מכאב ועונג שאני ארגיש אותך תובע את בעלותך על מה ששיך לך.. בבקשה אני מתחננת תעשה את זה כבר.

אני מתחננת שתבוא ותקח ממני את מה ששלך ולא תבקש אותו ממני

אני מתחננת שפשוט תקח ואם לא אתן תוריד אותי על 4 תצליפ בי.

אני רוצה בבוקר שתתפוס בשער שלי חזק ותמשוך אותי אלייך לנשיקה.

אני רוצה שוב לשכב עם הראש על הכתף שלך בסופו של יום רגע לפני שנרדמים ועוד טיפה מדברים על.. לא משנה על מה ואתה מלטף לי את הפיטמה עם היד שמחבקת אותי ומדי למעוך את הפיטמה כך שאתפתל מכאב ואגנח ואתה תלחש לי שקט אני לא רוצה לשמוע הגה ואתאמץ בשבילך להיות בשקט ואתה תכאיב לי יותר רק בשביל לראות מתי אשבר ואחכ תנשק אותי ותגיד לי שאתה אוהב ואותי ו.."יאללה כלבונת לישון".

אני לא יכולה לחיות יותר על ליטופים עדינים אני צריכה את מנת הכאב שלי 

בבקשה...

בבקשה...

-אני מתחננת תכאיב לי!-

 

אני לא אגיד יותר שאני אישה מוכה אני מבטיחה 

תסלח לי על המילים האלו ובבקשה תכאיב לי

בבקשה....

 

 

לפני 11 שנים. 12 בספטמבר 2013 בשעה 20:03

כול היום הסתובבתי עם הרגשה של מועקה בלב. קמתי בבוקר ולא הייתי שמחה. חזרתי לישון בתקווה שזה יעבור אבל זה לא עבר. ביקשתי המון חיבוקים מאדוני ובכול חיבוק חם עוטף ומכיל בכיתי, פשוט המועקה לא עזבה, לא הבנתי מה עובר עליי.

ישבתי לייד אדוני, הרגשתי מסכנה ממש בהגדרה הזו, רציתי שהיום כבר יגמר.

ביקשתי מאדוני לגמור, חשבתי אולי זה קצת ימתיק את היום המבאס הזה, ביקשתי רק לגמור בלי כאב, בלי צעצועים רק לשכב ליידו ולהרגיש את הנוכחות שלו בזמן שאני מאוננת.

אדוני אמר: "אין בעיה, לכי תביא את הרוקט ושכבי מולי אני רוצה לצפות בך".

קצת התבאסתי כי רציתי אותו ליידי אבל קפצתי מהר ורצתי להביא מחדר השינה את הרוקט שלי.

התמקמתי קרוב לאדוני שתיהיה לו נקודת תצפית טובה והתחלתי לאונן.

שתי דקות לא עברו ואדוני אמר אומר לי : "רוצי לחדר כלבונת ותחכי לי על 4, תאונני בינתיים".

חיוך נמרח לי על הפנים ידעתי מה מצפה לי, רצתי מהר המתקמתי על 4 עם התחת הכי גבוה שרק אפשר.

"מה את מחייכת כלבונת?" שמעתי את אדוני מאחורי " את מחייכת כי את יודעת שאת הולכת לקבל אותו?"

אדוני התפשט נצמד עם הזין שלו לפתח הכוס שלי והתחיל לפלס את דרכו עמוק כמה שאפשר ושכול הזין שלו נכנס עמוק לתוכי ומלא אותי הוא התחיל לזיין אותי בפרעות ולהצליף לי על התחת, מדיי פעם היה מעט את הקצב בדיוק כמו שאני אוהבת ואז נכנס עמוק במכה אחת לפעמים עצר ונתן לי להזדיין ולהשתפד על הזיין שלו, הוא המשיך לזיין אותי ולהשתמש בכוס שלי לעונג שלו. הפך אותי על הגב דחף כרית מתחת לתחת שלי והמשיך לזיין אותי ואני נאנחת גונחת מהנאה, אני אוהבת להיות בשימושו של אדוני, הוא הרים לי את הרגליים גבוה ופשוט שיגל לי את הכוס, אין לי הגדרה אחרת.

אחרי כמה דקות הוא הפסיק ונשכב ליידי "מספיק לך זונה שלי, תמשיכי לאונן".

התחננתי ממנו שידחוף לי אצבעות, שימלא את החור שלי.

הוא דחף אצבע, הוא דחף שתיים והוסיף את השלישית ולחש לי באוזן "אני סופר עד 20 ואת גומרת אם לא את מפסיקה, תבקשי רשות לגמור ולא תפסיקי עד שארשה לך".

נלחצתי קצת כי אני לא ממש טובה בזמנים ופחדתי שלא אספיק לגמור, הוא התחיל לספור ולהזיז את האצבעות שלו בתוכי ואני אוננתי במרץ, התחלתי להרגיש את האורגזמה מגיעה.. מתעצמת ומתגברת.... התחננתי בפני אדוני שיתן לי לגמור, הוא חיכה כמה שניות שניראו לי כמו נצח ונתן לי אישור

ברגע ששמעתי אותו אומר "את יכולה" התפרקתי לאלף רסיסים, צרחתי גנחתי, התפתלתי, התחננתי לעוד, התחננתי שיזיין אותי חזק עם האצבעות שלו והתחננתי להפסיק ורק ברקע אני שומעת אותו " עוד, תמשיכי, שלא תעזי להפסיק"

הגעתי לסף רוקנתי את כולי התחננתי להפסיק והוא אמר שאני יכולה להפסיק, הרוקט נפל לי מהיד והאצבעות שלו יצאו מהכוס שלי

המוטטתי לתוך הזרועות שלו שאספו אותי בחיבוק מלא אהבה ובכיתי.

כול ההרגשה הרעה שלוותה אותי כול היום נשפכה החוצה, המועקה שחשתי נעלמה בעקבות האורגזמה.

הרגשתי מרוקנת נפשית אך באותה העת הרגשתי להפך, מלאת רגשות.

זו לא פעם הראשונה שאני חווה את אותה אורגזמה שגורמת לי לכול כך הרבה רגשות מעורבים, ריקנות ומלאות,  הכול וכלום.

תודה אדוני.

 

לפני 11 שנים. 12 בספטמבר 2013 בשעה 19:31

כול חיי חוויתי אורגזמות פשוטות שקטות, שבאו, הרגיעו והלכו

הייתי גומרת בלי קול, הייתי גומרת בלי שהנשימות ישתנו, לעיתים אנחות בודדות

אף פעם לא גמרתי עם גברים אחרים, הייתי מלכת הזיופיים, היו פעמים שזייפתי בצורה כול כך עלובה ועדיין הגברים היו יוצאים מרוצים, הרגישו שהם עשו את שלהם.

ולא חוויתי עם עצמי הרבה אורגזמות שהיו נמרחות אצלי על הפרצוף בחיוך מאוזן לאוזן.

ביום שהכרתי את אדוני הכול השתנה (ממש מפתיע חח).

אחד המשפטים שהוא אמר לי שהוא לא מרגיש אשם אם האישה שאיתו היא מזייפת, זו כבר בעיה שלה. בתור זייפנית סידרתית שהאשימה רק את הגברים בבעיה זה עיצבן וקומם אותי. דרשתי הסבר והוא הסביר שחשוב לו שאישה שאיתו תגמור אבל אם היא לא מכווינה אותו ואומרת לו מה עושה לה טוב ומה פחות ומעדיפה לזייף במקום זו כבר בעיה שלה ושלא תבוא אליו בטענות אחכ.

מאז אותה שיחה ומפגישתנו הראשונה במיטה לא זייפתי יותר. האורגזמה הראשונה שלי איתו הייתה סבירה אבל היא הייתה האורגזמה הכי מיוחדת שחוויתי עד אותו יום, זה אומר כול כך הרבה על מה שאדוני היקר העניק לי, לא רק ירידה ארוכה, מושקעת, רגישה וסובלנית, אלא גם את ההבנה שאני יכולה לגמור לא רק עם עצמי. אותה אורגזמה ספציפית, עד כמה שהיא הייתה קטנה וזניחה לעומת האורגזמות שב, היית בעלת המשמעות הכי חשובה למערכת היחסים שלנו.

אני רוצה להודות לך אדוני על אותה אורגזמה סבירה שלקחה אותנו כול כך רחוק..

לפני 11 שנים. 28 באוגוסט 2013 בשעה 18:11
לפני 11 שנים. 26 באוגוסט 2013 בשעה 9:37

השגרה היא האויב הכי נורא.

כבר הרבה זמן שאני ואדוני לא עשינו סשן טוב מספק ואמיתי, שאחריו אתה בהיי, שבמהלכו אתה הולך עד הסוף ובחילתו אתה מרגש כמו ילד לפני יומו הראשון בכיתה א'.

העבודה, הלימודים, החיים פשוט מפריעים באמצע.

מדיי פעם איזה סשנון חטוף פה, כמה הצלפות שם, סטירה על הבוקר והופך אותי על הגב מחדיר אצבע מהירה לתחת ולוחש לי באוזן "הכלבונת מחמד אוהבת לקבל בתחת" ואז האצבע נוטשת אותי כי המרוץ התחילה מהר מהר לעבודה מהמר מהר ללימודים מהר מהר והחיים פשוט לא עוצרים :\

זהו די נימאס לנו שנינו זקוקים נואשת רגע לעצור ולהתמקד קצת בנו, רק בנו.

אני ואדוני בלי שום דבר סביב.

חשבנו כמה זמן לאן נלך למקום שיהיה רק שלנו, שנולך להתפרק עד הסוף שנוכל לממש את הרצונות שלנו ולתת לסטיות שלנו לצאת ולשחק.

בסוף החלטנו על אלכסנדריה, גם יש מקום, גם יש אוירה וגם יש ציוד הכול מוכן ומחכה רק לנו.

אז בשבת בבוקר קמנו מלאי התרגשות, התעוררנו באטיות, אדוני כבר דאוג בערב קודם להחזיק אותי קצר שלא אשכח את מקומי וכמובן דאג שאהיה חרמנית ולא מסופקת.

כשאני חרמנית הביצועים שלי ויכולת הספיגה שלי פשוט עולים רמה.

בצהרים הגענו לאלכסנדריה, קצת חששתי, מזמן לא היינו לבד, מזמן לא חווינו סשן טוב ומספק, אם אני לא אעמוד בצפיותיו של אדוני ובצפיות של עצמי? אם אני אתקפל מהר? אם אני שכחתי איך זה להיות הצעצוע של אדוני? איזה לחץ... תשחררי כבר, אוף יא לחוצה

רגע לפני שיצאנו מהאוטו אדוני הביט בי עמוק בעיניים ואמר לי "אל תברחי מהר, אל תברחי אל מילת הביטחון שלך".

עניתי לו בחזרה "אל תגרום לי להגיד את המילת בטחון שלי".

וככה יצאנו מהאוטו כשכול אחד משנינו מבטיח לעצמו ללכת הכי רחוק שניתן ולא לרוץ, בשביל שזה ימשך עד הסוף ולא יקטע עוד לפני שנהיה מסופקים, בשביל שנדע שזה עוד קיים אצלנו, שנדע שלא איבדנו את הבדסמ שלנו.

נכנסנו לאלכסנדריה, פגשנו את אלכס המקסימה, היא עשתה לנו סיור קצר במתחם והובילה אותנו לחדר האפור, חדר שהמטרה שלו היא כאב.

ההתרגשות והלחץ שטפו את גופי, הרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שלי J

אלכס יצאה מהחדר ואדוני נעל אחריה, הסתובב אלי ואמר לי להתפשט...

מפה אני לא אפרט יותר מדיי מה היה כי גם לי ולאדוני מגיע שיהיה משהו שיישאר רק שלנו.

אבל מה שכן אספר לכם, שלא אבדנו את הבדסמ בתוך הזוגיות והחיים שלנו.

אדוני הביא אותי למקומות כול כך גבוהים, הוא משך בעדינות והוביל אותי אחריו, עם המון אהבה עם המון כאב, הוא הכאיב לי המון, ובכיתי מכאב אך התחננתי לעוד, הוא גרם לי להרגיש כול כך המון רגשות מעורבים וליהנות מכול רגע הוא דחף ודחק בי להגיע לקצה ושנייה לפני שנפלתי הוא עצר הסתכל לי בעיניים האדומות מבכי ואמר "זהו מספיק, הגעת לקצה שלך ואני לא מוכן לשמוע ממך את מילת הבטחון".

התפרקתי באותו הרגע, איך הוא מכיר אותי כול כך טוב, איך הוא יודע בדיוק ברגע הנכון לעצור לשחרר אותי מהחבלים ולאסוף אותי לחיבוק שאחרי, חיבוק חם, אוהב, מכיל ומנחם.

היה כול כך מספק, היה כול כך נהדר, היה כול כך מלא באהבה.

שכחנו לתקופה מסוימת כמה זה חשוב וכמה זה טוב לפנות רגע לעצמנו, באותו יום הזכרנו לעצמנו זאת שוב והבטחנו שנחזור לשם שוב בקרוב כי אם כול הכבוד לחיים שמחכים שם בחוץ, לצורך שלו בסאדיזם ושלי במזוכיזם צריך לתת גם מענה בשביל האושר שלנו, בשביל האהבה שלנו, בשביל הקיום שלנו ביחד.

לפני 11 שנים. 25 באוגוסט 2013 בשעה 3:50

לאדון שלי יש זין גאה.

כשהזין שלו עומד רואים שהזין שלו מתגאה 

הוא לא מתבייש הוא לא מנסה להסתתר, הוא שם עומד מראה נוכחות, זין גאה.

כשהזין נמתח הוא כמו רס"ר קורא להמתח לדום, לחכות לפקודות, רדי על 4, תזחלי, תמצצי

כשהזין של אדוני נח, אני מציצה בו בשקיקה מחכה שהוא יתעורר, נשיקה קטנה פה, ליטוף שם, מציצה עמוקה והזין כבר ער מוכן ומזומן להסתער על הפה, הכוס והתחת שלי.

כול בוקר הזין של אדוני מעיר אותי, מפלס את דרכו בין פלחי ישבני

הזין של אדוני נחוש, כשהוא מתוח וגאה הוא מצפה לטיפול מקיף של כול שלושת החורים, הוא לא מתפשר

הוא רוצה פה ועכשיו, ופה ועכשיו זה יהיה.

הזין של אדוני הוא זין גאה.

לפני 11 שנים. 19 באוגוסט 2013 בשעה 10:30

פעם הייתי מתחרמנת מלהסתכל על כוס היום אני מתחרמנת מלהסתכל על זין

כשהייתי מאוננת הייתי מדמיינת כוס שמלקקים אותו היום כשאני מאוננת אני מדמיינת את הזין שלך נכנס לי לפה

כשאתה מזיין אותי, בעיקר בדוגי, ואני מבליטה את התחת למעלה והכוס שלי יותר נגיש בשבילך והחורים רק מחכים לך

אני מרגישה אותך עמוק בתוכי ממלא אותי

הרטט שעובר לי בגוף כשהזין שלך נכנס ויוצא עד הרגע לפני האורגזמה

ממש השניה שכול המיקוד של החושים שלי מתרכזים במקום אחד, הכוס שלי, ואני מתפרקת לרססים גונחת צורחת מתחננת לעוד

וכשאתה מרשה לי להפסיק אני נשפכת באפיסת כוחות 

רגע אחכ חושבת לעצמי הזונה של מי אני של הזין שלך או של הכוס שלי?

לפני 11 שנים. 13 באוגוסט 2013 בשעה 16:39

בזמן האחרון אני שונאת שאתה מטיל עלי  מטלות, את הרגילות שאני תמיד עושה בשבילך, כבר התרגלתי הן חלק מהרגלי היום שלי, אבל אני שונאת שאתה אומר לי תעברי למצב כלבה מלא ותעשי אותן על 4.

אני זועמת בתוכי, בימים רגילים את המטלות אני עושה מהר ונישאר לי זמן לעצמי, לגלוש קצת במחשב, לקרא, ללמוד. אבל בימים כאלו שבהם אני שמה את הבריות והחזיה נועלת נעלי עקב ומכניסה לי זנב לתחת ואז יורדת על 4 וכול היום מסתובבת שם למטה, הכול איטי יותר, עצל יותר, קשה יותר. אז אני בקושי מספיקה את המטלות וזמן לעצמי אין בכלל.

אני שונאת! אבל אוהבת.

אני אוהבת כי ברגע שאתה חוזר הביתה אני יודעת שאתה מרוצה ממני שעמדתי במשימה (אני יודעת שאתה יודע שזה היה קשה לי ואתה יודע לא רק כי בכיתי לך על זה לפחות 10 פעמים מאז שחזרת).

אני אוהבת כי בסוף היום כשאני נכנסת למיטה איתך, בידיים שלך, בחיבוק הכי אוהב בעולם אני גאה בעצמי שעשיתי את זה עמדתי במשימה במצב כלבה מלא על 4.

אני אוהבת כי אני מרגישה שאני ראויה.