דחף

זה עובד בארץ?

היא שלא היה לי עניין. ידעתי את זה מראש גם. אנחנו לא על אותו גל. לא אשמתך באמת, אבל כנראה שהייתי צריך לבטל מראש או לפחות להשתדל יותר ולא להיראות סובל. אני יודע שאני הייתי מתעצבן על מי שהייתה עושה לי דבר כזה.

אני מדבר חופשי על נשים שמסננות ומבריזות אבל איפה אני? האמת שאני הולך לדייטים אלה תחת התירוץ של "אני נותן צ'אנס" אבל האמת היא שאני מקווה שזה יוביל לסקס חד פעמי. ואני אוכל להתוודות מול מישהי על פטיש הנעליים שלי והיא תזרום על זה. והיא תרכב עליי. ונתרסק. ובבוקר נאכל משהו קטן וניפרד לדרכנו, ניפגש שוב כשנרצה את זה ורק את זה. 

ואני מנסה להגיד את זה מראש, אבל יש גבול לכמה בוטה אני מרגיש שאני יכול להיות בשיחה עם מישהי שעוד לא פגשתי. אז אני מבהיר שהדייט הראשון הוא רק להיכרות ומשם נראה אם יש משיכה. בעוד שאני אולי מצליח לשקר לעצמי ש"היי אולי אני אופתע" ויהיה חיבור, בדרך כלל תחושת הבטן שלי נכונה. אין חיבור. אני אפילו לא מציע סקס, אני רק מנסה להגיע הביתה כמה שיותר מהר.

אבל אני האנוכי שחושב רק על עצמו מתקשה עם המחשבה שלא אשכב עם מישהי עד שאמצא את האחת. הוא רעב לפורקן, ברמה שהוא מעיר אותי בלילה. אבל אני הטוב שמנסה להתייחס לכולם כפי שהוא רוצה שיתייחסו אליו, צועק עליו ומסביר לו שאין מה לבזבז את הזמן. סטוצים לא באים מהאוויר ולמה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בלהשיג משהו שלא תהיה מרוצה ממנו? הרבה יותר עדיף להשקיע את האנרגיה הזאת בלמצוא אחת ויחידה שאוכל להנות איתה גם בלילה וביום שאחרי. וכשמצחצחים שיניים. וכשנוסעים להורים. וכשמחכים בתור.

מקווה שגם את תמצאי כזה. ושלא תבזבזי עוד זמן עליי וכמותיי.

להתנתק מהפלאפון ואפלירציות. למצוא דברים אחרים להחזיק ולבזבז את הזמן עליהם. רק צריך עזרה מה-fomo. וצריך לדעת מתי להתחיל. מחר בבוקר?

בא לי לקחת את האיש הכי שמח ברחוב ולדחוף אותו לתוך ערימה של זבל.

אני לא איש אלים. אני שונא אלימות ואני נרתע ממנה. אבל לפעמים בא לי שמישהו ידחוף אותי ברחוב כדי שאני אשבור לו את הפנים. 

שוב, לא שזה יקרה. הפעם האחרונה שהכנסתי אגרוף למישהו הייתה בתיכון והרגשתי נורא לגבי זה. אפילו שהוא היה ילד אלים. הוא עדיין היה ילד, כמוני. שלא ידע איך לבטא את עצמו והושפע מאנשים שהיו אבודים בדיוק כמוהו.

אלימות מראה כמה אנחנו פגיעים. מסתובבים בחוץ עם חזה נפוח אבל אנחנו בסך הכל רוצים להגיע הביתה, שלא יפגעו בנו. כל התסכול הזה גורם לנו לחשוב שבא לנו להילחם אחד בשני, כשבאמת בא לנו לחבק אחד את השני. להרגיע. להגיד שהכל יהיה בסדר. לשמח.

רק מלכתוב על היצר הנוראי הזה אני נהיה עצוב. כל האנרגיה המבוזבזת הזאת. כל הטוב שהיה יכול לצאת ממנה. במקום זה מנותב ללפגוע, ללהרוס.

המטפלת שלי אמרה לי שאני מאוד כועס ואני חייב לפרוק זעם יותר. אמרתי שאני לא הטיפוס שצועק או מתפרץ ואין לי כוח לטיפוסים האלה. אף אחד הרי לא מקשיב לך כשאתה מתנהג כמו בהמה, כל מה שזה עושה זה גורם לאנשים שמולך לעשות חישוב: "כמה מהר אני יכול להסיר את האיש הזה מלהיות מול הפנים שלי?"

היא הציעה אגרוף בקיר. אבל אני לא קלישאה. אני לא אמינם ב-8 מייל עכשיו.

לאונן? אני מאונן מלא. לחזור להתאגרף? יש לי יותר להפסיד מלהרוויח. כנראה שאת מיטב הזעם שלי אני יכול להוציא פה בבלוג.

הרי כל החיים שלי זה קראשינג אחד גדול. אפילו בתור זרעון עשיתי קראשינג לרחם של אמא שלי על אף שהייתה בגיל מבוגר כבר. לכל מקום שלא הגעתי אליו, מההקבצה במתמטיקה בתיכון לאוניברסיטה לעבודה הגעתי באמצעות זה שפתחתי לעצמי דלת בכוח.

יש משהו מאוד כיף בקראשינג. אין עליך לחץ להנות, אתה לא מחויב לפוליטיקה של אף אחת מהקבוצות. חבל שהיו קצת יבשים שם. וגם חבל שלא התחלתי עם זאת עם העקב והפלטפורמה לפני שהיא הלכה, חשבתי שיהיה לי יותר זמן לזה. Oh well

 תהיו חמודים ותעשו עוד הרבה מסיבות שאוכל להיות לא מוזמן אליהן.

מרגיש מפונק מרוב שנהנתי בחג עד כה. שוכב על הספה מנומנם ומלא. ובא לי שיעסו לי את הגוף ויגרדו עם ציפורניים ושאפילו אוכל לכפכף קצת כדי להוציא אגרסיות שהצטברו.

די טהרנים קצת סוויצ'יות לא תהרוג אף אחד. אולי בסוף תאהבו לצאת מהמסגרת.

הייתי אמור להיות עכשיו בדייט. במזל הצלחתי לתפוס רגע של צלילות ולבטל. אני לא רואה את עצמי הולך למערכת יחסים איתה. אני רוצה סקס. סקס מדהים. אבל לא מערכת יחסים. כלומר רוצה מערכת יחסים אבל לא איתה. אבל אני לא עושה דברים כאלה. אני תמיד מנסה להיות הכי ישיר שיש. וזה טוב שלא בזבזתי לה את הזמן. אבל החרמנות שלי מתפרצת. סירבתי לשכב עם שתי נשים מדהימות, אחת בגלל שחשבתי שיש לנו עתיד ורציתי לחכות לדייט השני (כן גם לגברים מותר) והשנייה כי פשוט נכנסתי לחרדה מסקס איתה. משהו הרגיש לי לא בסדר. אז דחיתי את זה. עכשיו אני מתפוצץ. מחר ארגיש יותר טוב.

אז כמו כולנו אני תקוע בבית כבר חודש וזה אומר שהחלטתי להצטרף לחבריי בני האנוש ולעשות מנוי לנטפליקס.

אחרי מיצוי של כל סדרות הדגל החלטתי לחקור את שאר התוכן, ואחרי צפייה בפרק של הסדרה easy שעוסק בבדס"מ הגעתי למסקנה, אותה גם ביססתי על הסדרה bonding ועוד תכני בדס"מ שראיתי במיינסטרים:

יש תפיסה בקרב אנשים מחוץ לקהילה שבבדס"מ אין צורך בהסכמה. נשלט/ת? הסכמתם למערכת יחסים עם שולט/ת? כאן זה נגמר.

בהרבה סצנות, גם בפרק וגם בתכנים אחרים שציינתי,ישנם קטעים בהם הצד הנשלט רוצה להפסיק או ללכת והצד השולט אומר לו לא. ישנם קטעים בהם הצד השולט מכניס לסשן אלמנט או עוד בנאדם שהנשלט לא יודע עליו.

למה הבורות הזאת? באמת אתם אומרים לי שתסריטאים בהוליווד לא מודעים לבדס"מ? שאין להם את מי לשאול? או אולי הם מודעים לכך אבל הם רוצים לייצג את איך שהקהל הונילי תופס את הבדס"מ? 

תני לו לקרוא את הבלוג. אני נתתי לאקסית שלי והיא אהבה והיה לנו שיח על זה.

לשנייה:

תספרי לו לפחות על ההעדפה שלך. לא בהכרח על מה את מדמיינת במהלך סקס (את זה כולנו שומרים בסוד). 

פתיחות יכולה רק לעזור בשני המקרים. זה לא באמת מערכת יחסים אם אתם מסתירים חלק מעצמכם כדי שהיא תתקיים.

הפוסט מכוון לאלו שיודעות שהן יודעות.