דחף

גבר גולף -
קודם כל שולח חיבוק.
ובקשר לשאלה שלך.. יש הרבה סוגי עזרות שעזרו לי לעבור את התקופה הקשה שהייתה לי..
ער"ן.
פסיכולוגית.
חברים.
אהבה למשפחה, ולהוריי שגידלוני, לא לרצות לאמלל להם את שארית החיים.
אמונה שבסוף יהיה טוב.
ידיעה שאסור להתאבד על פי הדת.

אם תרצה אוזן קשבת מוזמן לפנות בפרטי..
יהיה טוב! יש עוד הרבה דברים יפים לראות..

-wintermute-​(נשלט) - שולח אהבה ממני ומהעולם. הצמחים מייצרים חמצן במיוחד כדי שתנשום אותו.
למות זה הדבר האחרון שאתה עושה בחיים שלך, אז better make it count.
שווה להתכונן ולדאוג ללכת כמו שצריך, סתם לקטוע את החיים באמצע זה חסר פואנטה.
שווה לסבול זמן מה כדי שלמוות תהיה יותר משמעות.
שווה לעשות כמה דברים חיוביים לפני, לחוות עוד כמה דברים.
רוב האנשים מושכים את ההתאבדות שלהם עד שהם זקנים.
אני בחרתי להתאבד לאט לאט עד 120.
מחשבות אובדניות אצלי נשארו בגדר דמיון ולא עשיתי צעדים מעבר
אבל צורת החשיבה הזו עזרה לי לעבור את הגשר בדרך לאוניברסיטה, שלעתים קרובות עצרתי באמצע המעבר שלו והסתכלתי למטה.

x-x​(אחרת) - פחדנות.
אני לא אמיצה מספיק.

פנטסטי - הבנה שזה מצב זמני שיכול להשתנות, ושאוכל להיות מאושר בעתיד

gothcharlotte​(נשלטת){God} - שאלה לא פשוטה ומצטערת שאתה במקום הנוראי הזה. נראה לי שזה בדרך כלל מורכב מהרצון לא להכאיב למי שאוהב אותי או ההבנה שזה זמני ושזה לא יכול להיות ככה לתמיד וגם קצת זה שלא מצאתי דרך שמצאה חן בעיניי.
אם אתה במצב של מחשבות אובדניות אז אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכיאטרי (למרות שבארץ הוא זבל). אם אתה סובל מדיכאון או הפרעה נפשית אחרת אז זאת מחלה לכל דבר בדיוק כמו סרטן ומסוכנת לא פחות. וזה נכון גם לתרופות פסיכיאטריות שהן יכולות להציל אבל הרבה לא מוכנים לקחת אותם בגלל הסטיגמה. מניסיון גם אישי וגם מקצועי אני בוודאות יכולה להגיד שהן עוזרות ולרוב עושות יותר טוב מרע עם יוצא מן הכלל פה ושם.
גם עוזר למצוא דברים קטנים לצפות להם או שקצת ינעימו או יסיחו כשאתה מוצף. או שאתה יכול להגיד לעצמך שתמשיך להחזיק מעמד רק עוד יומיים או שבוע ואז כל פעם לבחון מחדש. זה לפעמים מרגיש פחות בלתי אפשרי מלחשוב על כל העתיד.

נעדרת - כשהמוות כל כך סופי ומוחלט - ואין ממנו חזרה,
אז אין שום משמעות ללהרוס לעצמי את החיים. לחיות כל רגע במלואו מבלי לצפות שמשהו יסתדר. לחיות את התשוקות שלי, ולראות מה יקרה מכאן.