סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דחף

על נשים, גברים, נעליים ותהיות של סוטים
לפני 4 שנים. 16 בפברואר 2020 בשעה 23:41

לבקשתה, מובא כאן סיפורה של מישהי בשם... אממ.. בואו נגיד... לולה.

את לולה פגשתי במסיבת פמדום. הייתי בשנה ראשונה ללימודים ומבחינתי שנה שלישית לחיים מאז שזכיתי בחופש שלי. בחיים החדשים שלי התחילי להרגיש יותר בנוח עם מי אני ומה שאני מחפש. כבר לא מסתיר פנים כשאני בדרך למסיבה. כבר מתחיל לתת רמזים לסביבה. כבר לא מתבייש כשאני פוגש מישהי ונילית להגיד לה בסוף הדייט הראשון "אני בקטע של בדס"מ". ידעתי שהולך להיות כיף במסיבה הזאת, סוף סוף ליין בלי ערסים בני 50 שבאים להצליף בבנות 18 שיכורות. משהו יותר טהור, שמושך אנשים שבאמת אוהבים את זה וזה לא תחביב בשבילם.

אני באתי לשם לפלז'ר. לולה באה לביזנס.

היא נכנסה עם חברה וכולם שמו לב אליהן. אליה. ג'ינג'ית עם שיער ארוך ושופע, לבושה כסוג של תלמידה קתולית עם חצאית ונעלי עקב שחורות חמודות כאלה. כנראה שהיא כיוונה לחובבי הלוליטות. לה היה עבד צמוד מהרגע שהיא נכנסה. לא ידעתי אם הם זוג ובדרך כלל אני מאוד מקפיד על הדברים האלה. אבל היה נראה שהיא וחברה שלה באו להנות. אז באתי והצעתי לנקות להן את הנעליים. לולה הגיבה בדמות. אמרה משפט כזה של דומית והוסיפה צחוק מוגזם כזה של שולטות מפורנו. שיחקתי את התפקיד שלי וניקיתי להן את הנעליים. לולה דאגה שאני אנקה אחר כך עם מגבונים לחים. מקצוענית.

לפי כללי המסיבה שולטות יושבות על הספה ועבדים על הרצפה. לולה ישבה, העבד שלה לרגליה. החלטתי לבדוק את העניין. לא כל יום פוגשים שולטת שהיא לא בגיל של אמא שלי.

התחלנו לדבר וגיליתי מי זאת לולה. לולה אשה של ביזנס. והביזנס הוא שליטה. הייתי בשוק. מצד אחד, אמרתי לעצמי, ברור שזה טוב מדי כדי להיות אמיתי. אין דבר כזה נשים יפות צעירות שאוהבות לשלוט סתם ככה. מצד שני אני מדבר איתה וזה לא מרגיש שאני מקבל יחס של לקוח פוטנציאלי. זה מרגיש שבא לה להכיר אותי. שאלתי אותה אם אפשר לשבת לידה, בניגוד מוחלט לחוקים. היא אמרה לי שלמקרה שלא הבנתי בא לה לדבר איתי, אז זין על החוקים.

יצאנו מהמסיבה והסעתי אותה ואת חברה שלה הביתה. 

הגענו אליה. שאלתי אם אפשר לעלות והיא אמרה שכן. נכנסנו לבית/משרד שלה. הכל רגיל: ספה, טלוויזיה, אוסף דילדואים בסדר גודל עולה, מטבח, כלי ניקוי. תוך כדי שהתחלנו להתמזמז היא סיפרה לי על חבר שלה. יאפ, ידעתי שאני לא אצליח לשרוד הכל בלי קאץ'. היא אמרה לי שזה ידוע שהם גם עם אחרים ושלא אמורה להיות לי בעיה עם זה. מאז ומתמיד שמתי גבול בלהיות עם מישהי בזוגיות. אבל גם אם לפי מה שהיא אומרת, זה לא בדיוק ככה, עדיין משהו אחר הפריע לי: אני רציתי להיות חבר שלה. או בעלה. או וואטאבר.

כמה זמן חיכיתי לפגוש מישהי שהעולם הזה לא זר לה. חזקה. מצחיקה. עוקצת. אבל גם רכה. החלטתי שאולי לשכב זה בגידה אבל סתם להתחבק על המיטה זה בסדר. אז זה בדיוק מה שעשינו. שעה. היא ידעה איך לעשות לעצמה נוח, לקחה את הזרוע שלי, תקעה ליד הצוואר בין הכתף לכרית. ולמשך שעה אחת הייתי רגוע. דיברנו על הכל, על המשפחה, על מה היא רוצה לעשות, על הדברים המדהימים שהיא עושה בזמן הפנוי שלה. היה ברור לי שאני מדבר עם מישהי יוצאת דופן, קשוחה ומלאת חמלה באותו הזמן.

המשכנו לדבר אחרי זה. אבל הנה משהו שצריך להבין לגבי לולה. מה שלולה רוצה לולה רגילה לקבל. ומה שהיא רצתה ממני זה רים-ג'וב. לא דייט ולא זר פרחים. היא רצתה שאני אעביר את הלשון שלי על השפתיים האחוריות שלה. שוב ושוב ושוב. לקהל הנשלטים הקורא את זה, עכשיו זה זמן טוב להתחיל לאונן. תסיימו אבל כשנגיד לכם.

אני הייתי בין פנטזיית בדס"מ בדמות אישה לבין פוטנציאל למערכת יחסים ונילית עם מישהי אחרת. כמובן שקשה להשוות בין אישה שהיא גם מרתקת וגם יודעת לצטט מהפורנו שאני רואה לבין מישהי "תמימה" שכל העולם הזה זר לה. ואני אשקר אם אגיד שלא רציתי את לולה. ברור שרציתי את לולה. אבל רציתי את לולה לעצמי. רציתי זוגיות עם לולה, דייטים לסרט עם לולה, אימוג'ים דביקים בוואצאפ עם לולה, ארוחת ערב אצל ההורים עם לולה, שיחות נפש במיטה עד הבוקר עם לולה. אבל זה מה שאני השלכתי עליה. לולה רצתה רימג'וב.

היא שלחה לי הודעה יום אחד "נו אתה בא הלילה לאכול לי?". התחלתי להתחמק. לולה כבר כעסה על הכללים המטופשים שלי. "פשוט בא לי לשים לך אקדח לראש, שתסתום את הפה ותרד לי". עכשיו מותר לגמור. אמרתי שאותו לילה לא מתאים, שבאותה לילה יש לי משהו עם אותה ונילית שראיתי איתה יחסים יותר ממשיים. לולה הציבה לי בחירה: "או שאתה מגיע לעשות לי רימג'וב הלילה או שאני חוסמת אותך". התעצבנתי ואמרתי לה לא לשים לי אולטימטום. לולה חסמה. אני מקווה שלא גמרתם על המסך. תנקו את זה, זה מגעיל.

החיים המשיכו. גם לי וגם ללולה. מדי פעם יצרנו קשר מחדש. לפעמים דיברנו בטוב. לפעמים דיברנו ברע. הפוסט הזה בכלל הוזמן בשיחה האחרונה שניהלתי איתה. ואין לי מושג לאן זה ילך. כנראה לאן שלולה רוצה. וגם אם לא יהיה בית קטן במושב עם לולה, אני בטוח שאני לעולם לא אשכח אותה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י