הכל קרה במקרה לגמרי. כמתוכנן.
-----
אני לא נכנסת לכלוב כי הצורך בו בשנים האחרונות נעלם כמעט - מי צריך כלוב כשיש לך הרמון פעיל עם 2 נשלטים שהפכו לחברים קרובים ומתים לספק כל צורך שלי בשליטה, כשכבר יש לי זמן וחשק?
גם הצורך בשליטה פיזית, כזו שפעם ריגשה אותי, הפך עם הגיל לפחות דומיננטי.
וגם הצורך לחלוק עם הסביבה את מה עובר עלי אישית בתוך הקשרים שלי נעלם.
חוץ מזה - אין לי זמן. גם לעצמי. אני עובדת על זה וזה ישתנה בקרוב, כך החלטתי.
----
ומה אני עושה כאן עכשיו?
הרגשתי צורך לכתוב.
----
צדתי כאן מישהו בלי לצוד, בלי כוונה לצוד בכלל. למעשה, הא קרא אותי ועלי והחליט לנסות.
נכנסתי להגיב לפוסט של אנטי, אם אינני טועה, ואז הוא כתב לי עוד לפני שהספקתי לעשות LOG OFF.
----
אני מתכתבת איתו כבר כמה ימים, משתעשעת בו, מזיזה בו דברים בנגיעות קטנות, נהנית למתוח את הגבולות, טיפ-טיפה, בלי להתאמץ בכלל, כמעט על הדרך.
אני מודה שזה קצת מערער אותי. ההתחלה החדשה הזו, היא גורמת לי לשינוי בהומאוסטזיס שליטתי שאליו הגעתי אחרי שנים של סערות נפש, אהבה, הכרויות חדשות, חברויות לא מוצלחות והרסניות ועוד כאלה. זה הפועל היוצא של הגיל, האיזון הזה. כמו שאני נוהגת להגיד: אני לא חכמה, אני מנוסה. לו הייתי חכמה, לא הייתי מנוסה כל כך. :)
החכמתי כאן מאוד עם השנים. הנאיביות וההתלהבות שליוו את השנים הראשונות שלי בכלוב, נעלמו.
נרגעתי. הבנתי איפה הצפון. הרשיתי לעצמי להיות אני האמיתית. גם כאן. גם עם הנשלטים. עשיתי מזה עקרון בסיסי בקשר איתם: אמת. כולה. מצידם ומצידי. והרבה עבודה על התקשורת שנכונה עבורי. כי רק ככה אני מסוגלת להיות המבוגר האחראי לשני הטמבלים היקרים האלה.
----
אני מרגישה מוזר.
לגמרי רואה את הפוטנציאל שיש בו, דובי הפך לעו"ד האישי שלו, מנסה לשכנע אותי לא לוותר עליו ולהמשיך. אנטי טוען שמה שטוב לי - טוב להם ומעודד גם.
וגם משהו בבטן אמר לי שאני זקוקה להזרמת אנרגיות חדשות למערכת ההפעלה הישנה שלי.
וכאן אני נתקעת.
יש במערכת שלי באג רציני. אני משקיענית. אני לא יודעת להיות אחרת. אם אני לוקחת - אני משקיעה את אמ-אמא של הנשמות בתוך הרכוש החדש. וזה פאקינג זמן.
ואין לי אותו, פשוט אין.
----
"אני מרגיש שאת אף פעם לא תתני לי את מה שאני רוצה, אבל תמיד תתני לי את מה שאני צריך".
הוא כתב לי את זה היום במייל.
וזה גרם לי לחשוב על היקום, פעם הייתי משוחחת איתו הרבה ומנסה להסביר לו מה נכון לי ומה לא. מצחיקולה. :)
----
הכל קרה במקרה לגמרי. כמתוכנן.
---
יקום, שומע?
אני אנסה.
-----------
נ. ב. ניסיתי. לא הלך. 🙂
אולי עוד אנסה, בעתיד.
