לגורי היה סשן היום.
סשן מאוד לא קל, אבל גורי היה גיבור גדול ואני גאה בו.:)
מכיוון שהשולטים המסכנים בדרך כלל עובדים קשה בזמן שהנשלטים סתם עומדים להם קשורים ליד הקיר, עייפתי ודרשתי עיסוי לכפות רגליים הענוגות שלי.
גורי, כידוע, נשלט רציני וצייתן. וגם אוהב.
גורי התחיל לעסות ובין לבין ניהלנו לנו שיחה נעימה. כהרגלינו.
יש לציין שאני כבר מזמן מתכוונת לעשות סשן משותף לגורי ורצ', אבל משהו כל הזמן מפריע לנו.
הפעם זה רצ' לא היה יכול להגיע. אני בדיוק מקבלת ממנו SMS מתבכיין.
גורי, שדפק לי ולרצ' ברז בפעם שעברה בגלל ארוע חריג בכביש בדרך אלינו, מתעניין:
- גבירתי, זה בטח רצסיבי. מה - הוא לא יגיע?
- מאיפה לך שהוא צריך להגיע?
- ניחשתי, גבירתי.
- יפה לך. ואיך אתה יודע שהוא כבר לא כאן?
- כאן, גבירתי?!
- כן, בחדר סמוך. שמתי לך אטמי אוזניים, ואתה היית כל הסשן עם כיסוי עיניים. הכנסתי את רצ' באמצע ומיקמתי אותו בכלוב.
פאוזה באזור כף הרגל הימנית שלי.
אני מחזיקה את עצמי כדי לא להתפוצץ מצחוק. זה מצליח לי.
- גבירתי, באמת?..
- ברור, גורי. למה לי לשקר לך? רצ' יושב לו בכלוב, וכדי שלא ירעיש - שמתי לו גאג. אתה יודע שהוא לא מסוגל לשתוק רגע.
- אוי, גבירתי, אז הוא היה כאן כל הזמן כשעשית לי את הסשן?!
- כן. ישב וצפה כמו כלבה טובה.
- אוי, גבירתי.
- מה "אוי"? לך שחרר את המסכן הזה. בטח לא יכול כבר לשבת בכלוב בחושך.
גורי קם, קצת נרעד, מתרגש הרבה לפגוש סוף-סוף את אחיו הצעיר. צועד בצורה די בטוחה לחדר הסמוך.
3 שניות של שקט ואז באה הצעקה של ההקלה:
-גבירתי!! את עבדת עלי!!!
אני מתגלגלת מצחוק, גורי נושם לרווחה.
אני מספרת את הסיפור הזה לרצ' בחזרתי הביתה. רצ' קורא לי "רעה" וצוחק.
וגורי דואג להודיע לי שעוד לא שמע שעבדו על מישהו במסגרת הBDSM.:)
ואני חושבת שבפעם הבא שום אוטו לא יתקלקל, ולא תהיה לרצ' סיבה לא להופיע, ואני אשב לי בפינה על כוס קפה ואסתכל על השניים האלה יחד! :)
