זה נע במעגלים:
אתה מאפשר לי להיות אני,
אני מאפשרת לך - אותך.
אתה מוגבל על ידי החיבוק שלי,
על ידי הרצונות שלי,
על ידי הסיפוק שלי,
אבל אתה גדל בתוך הגבולות האלה כמו שאתה לא מסוגל לגדול במקום אחר.
תנאי החממה האלה טובים לך.
לפעמים אני פותחת חלון ואוויר קר חודר לחלל הזה שבו אתה נמצא.
אתה מצטמרר.
אתה נלחם.
אתה מחפש דרך להימנע מהגירוי הלא נעים,
אבל בסופו של דבר, הגבולות של החיבוק שלי
גורמים לך להתמודד.
אני לא מנמיכה אותך.
אתה לא זקוק לתזכורת על מה הוא מקומך בחלל הזה.
אתה כאן כדי לצמוח. כדי לפרוח.
כדי לעשות אותי מאושרת.
לפעמים אתה מציץ בחלון
ורואה שם דברים מעניינים.
אתה רוצה לנסות גם!
אתה מספר לי עליהם - ספק משתף,
ספק מבקש אישור להגשים את הפנטזיה.
אני מקשיבה לך ושואלת שאלות מנחות.
ספק נותנת לך לגיטימציה לפנטז, ספק בודקת את המוכנות שלך.
לפעמים אני מקשה עליך.
אני מציירת לך מצב שבו אתה רוצה למצוא את עצמך,
על כל פרטיו.
ומבקשת ממך לספר איך תתמודד.
ומחייכת ברוך לאור הניסיונות שלך להתאים את עצמך לפנטזיה,
ולא ההפך.
כן, חמוד.
אני מגבילה אותך.אבל בתוך החיבוק הזה שלי - יש לך מקסימום דרגות חופש.
ואני פותחת את החיבוק עוד ועוד קצת.
ועם הזמן - אפתח ואשחרר,
כשארגיש שאתה בשל.
ואז - תוכל לבחור שוב:
האם להישאר מתוך בחירה וממקום בוגר יותר,
או שללכת, כאשר ברכתי הכנה מלווה את המשך הדרך שלך.
המקום הזה, המחבק והמכיל
תמיד יהיה שלך.
תמיד יהיה לך לסוג של מצפן שעל פיו אתה תבדוק את עצמך
גם כאשר תהפוך למעגל ידיים המחבקות
בשביל מישהי אחרת.
