לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רקוד איתי

Dance with your heart
לפני 6 שנים. 3 בדצמבר 2017 בשעה 18:00

כן, אם בחרתי לחזור ולחפש, צריך לתחזק את הבלוג.

 

הנה, אני מנסה.

 

----------

היום שוחחתי עם אישה מאוד מבוגרת. היא כבר בקושי מדברת, מסתכלת על העולם במבט שליו וחסר רגשות. ושותקת, כי היא כבר ראתה הכל.

ישבתי איתה באיזו מסגרת ושאלתי אם היא מצטערת על משהו שעשתה והייתה רוצה לשנות את זה, לו היה ניתן.

 

היא חשבה ארוכות, נאנחה ואז אמרה:

- הייתי צריכה לנשק אותו, את הילד ההוא שהיה מאוהב בי בגימנסיה...

 

-----------

 

 

אני - אותה - נישקתי.

 

PeterPup​(אחר) - כל כך נכון. וגם ג'יימס ג'וייס כתב על זה
לפני 6 שנים
Milonga​(שולטת) - נכון, מותק: הוא ועוד כמה אנשים. :)
לפני 6 שנים
רצסיבי​(נשלט) - מה זה אומר? שכולנו קטנים ועסוקים כל חיינו בזוטות? או שזה חוזר אלינו יחד עם הסקלורוזה? או שאן על אהבות נעורים.
לפני 6 שנים
Milonga​(שולטת) - א. הדבקתי לך לייק לתגובה. כלובי המציא את האופציה במיוחד בשבילך, נראה לי. :)
ב. אני עדיין קצת בשוק, נשמתי. (הסיבה ידועה לך מהבוקר).
ג. לדעתי? כל התשובות נכונות.
לפני 6 שנים
Antimatter​(נשלט){Milonga} - "הערץ את הנעורים, בטח בזקנים" - משפט סיני עתיק.
לפני 6 שנים
Milonga​(שולטת) - אנטי ציטוטי. :)
לפני 6 שנים
Aציבעוני​(אחר) - יפה
לפני 6 שנים
Milonga​(שולטת) - תודה, מותק.
לפני 6 שנים
PeterPup​(אחר) - לדעתי זה אומר שדווקא הפוטנציאל הלא ממומש הוא זה שנשאר איתנו.
תמיד חוזרים במחשבות למה שיכל לקרות ומצטערים על מה שיכל אבל לא קרה.
לפני 6 שנים
Milonga​(שולטת) - כן. ואני נוהגת להגיד שלרוב אני מצטערת רק על מה שלא עשיתי, ועל מה שעשיתי - לא נכון להתבכיין. בסופו של דבר, כל הטעויות מצטברות לניסיון, ואני למדתי עם השנים להעריך ולהוקיר גם אותן.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י