לפני 6 שנים. 5 בדצמבר 2017 בשעה 18:22
יושבת עם חברה ונילית בבית קפה.
מולינו יושבים שני גברברים בשנות ה40 לחייהם. אחד מהם פוזל עלינו כל הזמן.
בשלב כלשהו הוא קם וניגש אלינו.
"היי", הוא אומר לי, " מה שלומך?"
"סבבה", אני אומרת לו ונותנת לו את המצית.
הוא קצת בשוק.
"איך ידעת שאני זקוק לאש?!"
"ידעתי", אני מחייכת.
"וואי, הרגת אותי..." הוא ממש מופתע. "את עובדת בשב"כ או משהו?"
"לא", אני עונה לו בחיוך, "אני קופאית בסופר".
החברה שלי צוחקת.
הוא מסתכל גם עליה.
"גם היא קופאית?", הוא נראה קצת מבובלבל.
"לא, היא מהשב"כ. וכדאי לך לחזור למקום כי עוד מעט הבוס שלה מגיע, והוא לא מת כשאנשים זרים פונים אליה בבתי קפה..."
הוא אפילו לא חייך וחזר למקומו. סיפר משהו בלחש לחבר שלו והם עזבו את המקום תוך מספר דקות.
כשביקשתי את החשבון, המלצרית אמרה שהבחור שיצא שילם אותו.
וזה - בלי שהוא ידע שאני הקופאית הראשית.
חמוד. :)
