מעולם לא עשיתי את זה.
אני מושיבה אותך על הכיסא, אתה ערום.
אני מלטפת את פניך, הן מופתעות מהמגע הרך.
אני מכסה את עיניך בצעיף מצמר. הוא קצת דוקר לך בעפעפיים.
אני מעבירה אצבע על הפטמות שלך, על הבטן, על החלק הפנימי של הירך.
אתה מחייך... גם אני.
שקט וחמים בחדר.
אני נעמדת מאחוריך וכובלת את ידיך באזיקים מאחורי גב הכיסא.
ואחר כך מעסה לך את העורף בתנועת סיבוביות מתעמקות. אתה מתמסר למגע... נאנח.
אני עוברת עם האצבעות שלי על שיערך, נוגעת בצווארך, עוטפת באצבעותיי את הגרון שלך, ראשך שמוט לאחור, נשען על החזה שלי.
אצבעותיי אוחזות את צווארך ברוך מתקשה, מתהדקות לסירוגין, נשארות על הצוואר שניות ארוכות יותר בכל פעם.
אתה מופתע, מנסה להגיד משהו, לא מצליח, מנסה לבלוע רוק, זה קשה פתאום, אני מתכופפת ולוחשת אל תוך האוזן שלך:
"אתה כל כך מגורה... עומד לך הזין, אתה יודע?"
אתה מוריד את הראש אינסטינקטיבית, כדי לראות, אבל עיניך מכוסות:
"מרגיש צורך לבדוק אותי?" אני מגחכת.
"לא", אתה אומר בקול חנוק. "אני לא".
הקצוות הארוכים של צעיף הצמר מלופפים כעת סביב צווארך. אני מושכת קצת, בודקת את האחיזה.
אתה פוער את פיך, מזכיר לי דג שזרוק על החוף. אתה לוחש לי משהו.
"מה?", אני שואלת אותך. "לא שומעת."
"את מטריפה אותי..."
"זו תלונה?", אני מחייכת.
"תיאור מצב עדכני", אתה מצליח להגיד את זה כמעט בקול רם.
אני שוב מהדקת, אתה נחנק שוב. פניך מאדימות וזקפתך מתחזקת.
אני מלטפת את הזין שלך ואומרת בחיוך:
"נכון שאתה רוצה לאונן?"
"כן..." אני שומעת את הצרידות בקול שלך וזה מגרה אותי נורא.
"אז תבקש".
"אבל לא תתני לי..."
"ברור שלא", אני עונה לך ובלי לחכות יותר מדי מתיישבת על הזין הזקור.
אתה נאנק.
אני מתחילה לנוע, בהתחלה לאט, ואחרי מספר שניות מגבירה את הקצב...
פניך מאדימות עוד. אתה בקושי נושם.
אני מתרוממת ומשאירה את הזין שלך עומד ורטוב ללא המגע המכווץ שלי.
"את לא נורמלית", אתה מוחה, "את מטורפת..."
אני מחייכת בסיפוק ומתחילה לאונן לך, הצעיף מתהדק עוד קצת ואני תוהה בלבי אם לא הגזמתי.
אבל דווקא אז אתה גומר.
בלי קול, בדממה מוחלטת, זרם חם של זרע פועם מכסה את ידי.
אני משחררת את הצעיף, מורידה אותו מעיניך וגם מגרונך החנוק.
אתה מסתכל עלי, מסונוור מהאור ומעוצמת התחושות, ואחרי מספר שניות מצליח להוציא:
"אבל מעולם לא עשית את זה..."
אני מחייכת חיוך תמים ומשועשע ומצמידה לשפתיים היבשות שלך את היד שעדיין מרוחה בזרע:
"ואולי לעולם גם לא אעשה..."
