רקוד איתי

מהארכיון. פשוט נזכרתי בפוסט הזה היום.

לגעת,

להעביר יד חמימה על נפשך הפצועה,

להתקרב טיפה,

להתרחק קצת.

צעדים מדודים, מחושבים, איטיים.

לא מתוך כוונה לעשות לך טיזינג,

אלא כדי לבדוק האם גופך כבר תלוי בגופי,

האם נפשך טעונה וממוגנטת דיה,

האם הצימאון לנוכחותי כבר מושרש בתוכך.

לגעת שוב, אחרי ניתוק,

לחבק אותך ולחוש

את הרטט שהקירבה שלי מעבירה בך,

לראות איך הזרעים שזרעתי

מראים סימנים ראשוניים של נבט צעיר ועדין.

לעשות צעד לאחור

כדי להתפעל, כמעט בלי לנשום, מהיופי שבירוק התמים הזה,

ולהמתין למילים:

"קחי אותי בבקשה... גדלי אותי, בבקשה,

עשי ממני את מה שנכון לי. את מה שאת רוצה שאהיה - בשבילך."

להדליק את הסיגריה,

לקחת שאיפה איטית,

לחייך

ולהתחיל.