שולטת עסוקה ועמוסה - היא שולטת רעה.
פשוט אין לי זמן לנשום במהלך השבוע. אין לי זמן לפעמים להתקשר להוריי, לטפל בדברים הכי פשוטים של אישה ואם בישראל. 😄 מן הסתם, גם אין לי זמן עבורו. כל השיחות שלנו - כשאני בנהיגה או בהפסקות סיגריה (מועטות מדי, לטעמי, ההפסקות האלה).
אין לו אף משימה יומית וקבועה מולי, ואני הרי נורא אוהבת כאלה. אין טקסים, אין גינונים, אין (כמעט) התעללויות מתוקות.
והוא... הוא מפתיע אותי נורא ביכולת שלו באמת לראות מה יכול להיות טוב עבורי, ולנסות ולתת לי את המעט שהוא יכול בצורה רציפה, מלאת תשומת לב לפרטים הכי קטנים. הוא כל כך "על זה", "עלי", כל היום. הוא מסתנכרן עם כל מה שעובר עלי במהלך ימיי המטורפים, קשוב לכל נימה בקולי, קורן מאושר כשאני מחייכת אחרי עוד מהלך הצחקה מתוחכם שהוא תיכנן והוציא לפועל.
אני נזכרת כמה פעמים הסברתי לנשלטים בעבר שעליהם להתמקד ולהתמרכז בי, ולא בעצמם, וכמה קשה להם היה לקלוט את הדבר הפשוט והבסיסי הזה.
לו - לא הסברתי אף פעם.
הוא פשוט - כזה: אוהב, מתמסר, שלי.
כותבת כי זה מפתיע אותי. כי זה כל כך... טבעי. כל כך מיוחד בעיניי.
אנטי, אתה מתוק. :)
