רקוד איתי

פעם התגאתי ביכולת שלי לירות מהמותן.

לחתוך בלי  רחמים, בלי להביט אחורה.

לעשות ולא לחשוב פעמיים.

קראתי לזה "אומץ".

צריך בכל זאת לעבור דבר או שניים בחיים כדי ללמוד להתגאות במשהו הפוך לחלוטין: ביכולת להתאפק.

להתגאות ביכולת להחליט לא לעשות שום דבר אימפולסיבי.

בעיניי, יש הבדל בין סבלנות לבין איפוק.

בסבלנות - יש נפש.

באיפוק - גם שכל.

ואומץ... האומץ האמיתי - זה לאהוב.

ככה, פשוט.

כמו בפעם הראשונה.