לפני 6 שנים. 27 במרץ 2018 בשעה 16:25
"יש לי דחף בלתי נשלט לאכול עמבה, גבירתי".
אסרתי עליו לאכול עמבה לפני כחודשיים. סתם כי אני לא אוהבת. (הייתה עוד סיבה, אבל מי זוכר?)
"בלתי נשלט?", אני מתעניינת. "יש לי דרך לשלוט בו: כפית אחת של עמבה = יום ללא תקשורת איתי."
הדבק בהלם:
"בהנחה שאני אוכל לפחות 5 כפות (10 כפיות)...זה קשה מדי... אבל אם במקרה נופלת כפית עמבה לפיתה, בלי שאבקש, לא סופרים, נכון, גבירתי?"
"באאארור", אני עונה לו, "אז לא יהיה 24 שעות של נתק, אלא רק 23 וחצי. אני לא סדיסטית".
"את מאוד קשוחה איתי, גבירתי..."
"טוב-טוב", אני כותבת לו. "אתגמש איתך".
"באמת?!" הוא קופץ משמחה. "אז את מרשה לי?"
לא היה לי מושג שהוא אוהב עמבה עד כדי כך...
"בטח, חמודי. אם העמבה תיפול במקרה, אז יהיה רק 23 שעות. ורבע. "
אבל קארי אני עדיין מרשה לו לאכול.
וזה כי אני נשמה טובה. :)
