אחת מהפעמים הבודדות שאני בארץ בפסח.
אחת מהפעמים הבודדות שיצאתי מהבית בחול המועד.
אחת מהפעמים הנדירות שליבי התמלא בדחף עז להרוג בצורה אכזרית ומתעללת כמה עשרות אנשים בגלל סגנון ההתנהגות שלהם בכבישים, במסעדה, סתם ברחוב.
אחת מהפעמים הנדירות שחשבתי לעצמי כמה אנטי, עם כל הרוע שבו, מלאך לעומתי - היום.
חזרתי הביתה עייפה, כאילו עבדתי יום עבודה מטורף של 12 שעות.
זו חופשה?
מחר אחזור לעבודה בדחיפות.
------------------
"מאמי, הוא עשה קקי! מאמי, אתה שומע? מאמי, תפסיק לאכול עכשיו, תחליף לו! מאמי, הוא יסריח כאן את כל המסעדה!"
"סליחה, אני מנסה לאכול. תוכלי, בבקשה, לדבר על זה קצת יותר בשקט?"
"אין לך ילדים, אה? את לא מבינה שהם לפעמים עושים קקי גם במסעדה?!"
"גם את עושה לפעמים, אני מניחה, אבל אני מקווה שאת שומרת את המידע הזה לעצמך ולא משתפת בו את כל השכנים..."
"פוסטמה מגעילה, זה מה שאת!!!"
"חג שמח גם לך, מותק".
---------------
מאמי ניתק את עצמו מהצלחת ונבח עליה נביחה שקטה וקצרה.
היא נרגעה מיד והלכה להחליף לפעוט החמוד שלה שכל הזמן הזה היה עסוק בללעוס איזה ספר ילדים באנגלית.
הוא חייך אלי בדרך לשירותים.
אני החזרתי לו חיוך מנחם.
-------------
לקח לנו זמן לצאת מהחניון העמוס. ביציאה ראיתי אותם יושבים בג'יפ שחור, היא נהגה, הפעוט המתוק ישב מאחור, ומאמי תלה מבט עצוב באיזו בלונדינית שעברה מולו.
עבדים היינו ונשאר לפחות עוד שבוע.
