רקוד איתי

שקטות ומחוייכות - שלי.

עמוקות, חנוקות ורועשות - שלו.

(משהו בשילוב הזה של התאפקות לא לצעוק עם גירוי ברור מכף הרגל שלי שמועכת לו את הזין - מרטיב אותי. )

הוא לא הנשלט שלי. אבל אני מאוד אוהבת את האיש.

היום, לפני שנפרדנו, הוא אמר לי: "פתאום אני קולט שאת אשכרה חברה שלי."

ברור, יקירי, כי רק חברה טובה יכולה לסמן לך את התחת היפה שלך, ואז לחבק ולהכיל את כל מה שאתה סוחב על עצמך במהלך היום. ואז גם לצחוק איתך וקצת לדמוע - גם. כי תמיד יש סיבה לצחוק ולבכי. אלה הם החיים. 

לדעתי הצנועה - הרווחנו את החברות הזו ביושר, אני ואתה.

ואתה הרווחת גם זכרון שורף ומתוק. :)

------------

לא פלא שקצת אחרי שהוא הולך, אני קוראת בפייסבוק את המשפט "הצלפות תתקבלנה בברכה!" ומבינה שזה "המלצות", ולא כפי שקראתי...

סוטה, נו. :)