היום כמעט נגמר.
אני מודיעה להם כי שרדתי אותו (דבר לא ברור מאליו עם קצב החיים שלי בשנה האחרונה).
מכריזה חגיגית כי מגיע לי עיסוי. שניהם מתנדבים לבוא.
אני מסרבת בנימוס (אני ממש, אבל ממש מנומסת), ואומרת שאני רוצה לא סתם עיסוי, אלא עיסוי ב4 ידיים.
אנטי מודיע שהוא מצמיח בדחיפות זוג נוסף.
דובון מנסה למחות, אבל - בעיקר - צוחק.
אני שוקלת את צעדיי בסגנון של ציפי ל. ומודיעה להם שאני חושבת על התפטרות מההרמון.
אנטי: מתפטרת? בדיוק כשהתחיל להיות נחמד?
דובי: אנחנו נמצא פתרון שיניח את דעתך!
אנטי: אנחנו נניח ידיים עלייך ודעתך תנוח. זה הפתרון.
אני: (שולחת את התמונה הבאה)
דובי: כואב לי בלבבבבב! לא רוצה לבית חולים!
אנטי: נכנסתי בעמוד. רגלית. (שולח את התמונה של העמוד, בו, לדבריו, נכנס. יש פיסות בד שעוטפות חלק מהעמוד המצולם).
דובי: חבשו את העמוד??
אנטי: הו, כן. אני חזק. פצעתי אותו!
אני: (שולחת עוד תמונה, מזווית קצת שונה). לתחושתי, יש שם עוד עמוד שלא צילמת.
דובי: אנטי, תן כבר יום ושעה לעיסוי!
אני: (ממשיכה) או שאנטי סתם שמח לראות אותי...:)
אנטי: זה לא עמוד, גבירתי, זה תורן!
-----
לדעתי הצנועה, עד ששלושתנו נמצא זמן לעיסוי המיוחל, גם דובי יצמיח תורן.
למרות שהוא טוען שאצלו זה בכלל ג'ויסטיק. :)
