הוא חוזר הביתה ברכבת ושולח לי תמונה.
מבט כבוי, עייף. מתחת לחולצתו הכחולה והמכופתרת (הוא קונה רק כחולות מאז שהוא שלי, כזה חנפן) - גופיה.
"אנטי, אתה לא סקסי", אני כותבת לו. "צלם מחדש. והגופיה שמתחת לחולצה - מיותרת."
הוא מצלם.
שולח. הפרצוף שלו עדיין נראה מדוכדך.
"לא, לא סקסי", אני מתעקשת. "אתה רוצה שיירד לי ממך?"
את התמונה הבאה לוקח לו כמה דקות לשלוח. אבל הנה, היא מגיעה.
הוא עומד על הברכיים בין המושבים ומחייך אלי את החיוך הכי מאושר שלו. (יש לו כל מני חיוכים. זה, לרוב, מופנה רק אלי.)
"שמת לב שגופיה כבר לא שם, גבירתי? :)"
אני מחייכת וכותבת לו שאני שוקלת להגיד לו להתפשט לגמרי ולהמשיך את הנסיעה כשהוא ערום לחלוטין.
הוא נעלם לכמה דקות, ואז מתקבלת אצלי עוד תמונה:
הוא, ערום כביום היוולדו, עם זין זקור, על הרצפה בשירותים של הרכבת, עם חיוך עוד יותר רחב.
אני צוחקת וכותבת לו שהוא משוגע.
הוא עונה שהוא קצת משוגע והרבה עלי.
אם פתאום תכנסו לשירותים ברכבת ותמצאו שם מישהו שנדבק, דעו לכם - זהו אנטי. :)
