לפני 4 שנים. 8 בספטמבר 2019 בשעה 16:11
שלפעמים, אנשים הופכים ליפים במיוחד בכאבם העמוק.
לא, אני לא מדברת על כאב פיזי הפעם.
גם לא על יחסי שליטה, מזוכיזם וכו'.
לפעמים, את פתאום רואה אדם יפה ומבינה שזה הכאב שנשפך ממנו ללא פוזות, ללא התייפייפות, ללא צנזורה עצמית.
זה מה שהופך אותו לזוהר. לנקי ומדויק בכאבו.
אני בטח לא מובנת היום...
אבל מי שצריכה להבין, תבין, אני מקווה.
(גם אני הבנתי).
נ.ב. שולחת לך חיבוק. את מהדהדת לי בלב.
