לפני 4 שנים. 12 בספטמבר 2019 בשעה 16:08
אין לי זמן.
זה לא חדש. כבר מזמן אין לי זמן.
איך הם סובלים אותי - לא ברור. אני אפילו לא מדברת עם כל אחד בנפרד כמעט.
כשכבר יש לי זמן להתכתב - אני פונה אליהם בצ'אט ההרמוני הקבוצתי. ואם כבר יוצא לי לדבר עם אחד מהם בטלפון, אני מבקשת שהוא יעדכן את השני במה שנאמר.
הם סבבה עם זה. סוטים, נו.:)
גם לסשן אין לי זמן, כוח ובסופו של דבר - רצון.
אבל הם מתגעגעים, אז אני מסכימה לשבת איתם לצהריים.
(הם כבר הספיקו לכתוב על הארוחה הזו מלא פוסטים מתלהבים).
אבל הכי מתוק? (ודביק)
2 טמבלים מחויכים ומאושרים נכנסים לבית קפה ובידיו של כל אחד - ורד אדום וחבילת שוקולד מהסוג האהוב עלי.
יושבים מולי ומסתכלים עלי בעיניים מאוהבות.
הם שונים, לגמרי.
אבל אותו המבט. בול. :)
------------------
והם הפכו לחברים (לא רק שלי, גם אחד של השני). זה נעים לי. יש מצב שגם אני סוטה.
