לכל אחד יש המערכת יחסים האידיאלית אליה הוא חותר ורוצה.
בעיני רוחו יש את אופי היחסים עד לפרטים הקטנים. מה כן יקרה ומה לא יקרה.
האידיאל הוא מה שרוצים הכי הכי הכי...
האידיאלי הוא לא הקשר המצוי אבל המצוי הוא גם מספק במידה מסוימת.
ולכן רוב הקשרים הם מצויים. כלומר לא הקשר האידיאלי שחיפשת אבל
כן קשר שטוב לך בו כרגע ואתה מרוצה.
אירוסים, נישואים, סטוצים, קשר לא מחייב, יזיזים.
אלה הגדרות רשמיות ולא קשר אידיאלי.
הקשר האידיאלי נמצא בתוך המערכות יחסים האלה. הוא המהות ולא תואר הקשר.
הוא איך אתה רוצה שיראה הקשר בתוך הסטטוס שלך.
למשל אישה שתרצה נישואים, הקשר האידיאלי שלה לנישואים
יהיה שונה מהקשר האידיאלי של אישה אחרת לנישואים. כל אחת תרצה
שהנישואים יתנהלו באופן אחר שמתאים לה.
במהלך הזמן השתנו דיעותיי לגבי הקשר האידיאלי בו הייתי מעוניין.
הקשר האידיאלי שאני מעוניין בו נכון לכרגע הוא בגדול מערכת יחסים
זוגית פתוחה. מהי פתוחה?
אני נזכר בכל מיני סרטים שראיתי,סרטי זוגות כמו "ירח מר", "רוצחים מלידה"
אולי גם "בוני וקלייד".
הייתה כימיה מטורפת בין הזוגות. אמון ריגשי חזק.
הם עברו הרפתקאות כיחד. השיגעון היה משותף לשניהם.
אין ,"אני". יש "אנחנו".
שום דבר מבחוץ לא יערער את היחד כל עוד יש לנו אמון אחד בשני.
אז בסרטים בד"כ לוקחים זאת להקשר שלילי, הזוג לוקח צעד אחד יותר מדי
שבסופן הם מאבדים שליטה על עצמם ההרפתקאה מסתיימת בצורה טראגית.
אך במציאות לא תמיד זה חייב להסתיים כך אם יודעים
לשמור על הקשר ולא לאבד פרופורציות.
מערכת יחסים פתוחה מתפרש בעיניי כפירגון לא רק לאישה שאיתי
אלא גם לפנטזיות שלה. והיא לפנטזיות שלי
ולפרגן לאדם ולפרגן לפנטזיה שלו זה לא אותו דבר. יש אלמנט יותר עמוק של נתינה.
פנטזיות לא בהכרח כוללות את בת הזוג וזה יכול להביא להרבה תככים, קנאה,
חוסר ביטחון בקשר ועוד מחשבות שליליות.
מערכת יחסים פתוחה ישמע להרבה כמו דבר שלילי מיסודו. יגידו שיש הרבה בעיות בזה.
אבל לדבר על מערכת יחסים פתוחה זה כמו לדבר על בדסמ. האסוציאה היא ברוב המקרים
שלילית עד שלא חווית בעצמך קשר כזה.
השפלות, הצלפות, חוסר אונים, מילים מבזות, זחילה על ארבע, אדון-שפחה, כלבה,
קולר על הצוואר, כוחניות, נוקשות, מצבטים, מחסומי פה, דיסטנס מעמדות,
שליטה מול כניעה.
מי שלא נמשך לבדסמ או מסתקרן אבל לא התנסה רשמית ייתכן שתהיה לו רתיעה ממילים
ומדימויים כאלה. מי שכבר חווה מערכת יחסים בדסמית בצורה טובה, לא יקח את המילים
האלה כשליליות. הוא יודע שכאשר יש אמון וכבוד הדדי, אף אחת מהמילם האלה לא פוגעת
והכל נעשה בהסכמה והכי חשוב - באהבה. העולם משמש להגברת הפנטזיות והעומק הרגשי
בין הזוג.
כך גם בהתנסויות של מערכית יחסים פתוחה. זה יכול להישמע רע למי שלא היה שם.
אבל זה לא באמת רע כל עוד שומרים על פרופרוציות ובוטחים אחד בשני.
הפנטזיות יכולות להיות סביב המיניות אך לא חייב המין עצמו כאקט.
יש תשוקה, קנאה, כמיהה, התמסרות, הרפתקנות, טיזינג ועוד הרבה דברים.
עם בת הזוג שלי,
כדי להיכנס עמוק יותר לזוגיות ולהעמקת הקשר הרגשי יש שתי דרכים עיקריות.
האחת היא תקשורת טובה בין הזוג ויכולת לדבר על הדברים הכי אינטימיים ולהעיז יותר.
השנייה היא לקיחת הזוגיות ודיבור או השוואתה לזוגות אחרים. שיחות עם זוגות
אחרים על הפנזטיות שלהן ועל הרצונות שלהן. זה יכול לחזק את הזוגיות.
דיבורים עם אנשים חושף אותך לרעיונות, חווויות וגם הרגשה אישית טובה ביחס לקשר שלך.
אחרי הכל, אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו תמיד בוחנים את עצמנו אישית וגם מול הסביבה שלנו.
אני בעד לשלב את שניהם. במישור האישי של התקשורת הפנימית
ביני ובינה ובתקשורת הכללית להתעניין מה עושים זוגות אחרים.
כמובן שיש דברים שתמיד ישארו ביני ובינה. הסודות הקטנים.
למי שחושב על חילופי זוגות...לא זאת המטרה.
זה לא חייב להגיע לזה. זה יכול גם להסתכם רק בדיבורים.
בזוגיות הסטנדרטית המונוגמית יש הגבלה בעיניי.
אנשים נכנסים לקשר ואז מגבילים את עצמם.
במקום להבין שדווקא כיוון שהם בקשר ויש להם אמון אחד בשני,
יש להם הזדמנות פז להכפיל את הפנטזיות שלהם ולתת אחד עבור השני
אמון לא נמדד בסקס. הוא נמדד ברגשות.
גבר יכול לתת לאישתו להיות עם גברים אחרים לסטוץ מדי פעם בהסכמתו ופירגונו
והאהבה ביניהם והאמון עדיין יהיו שם. לעומת זאת יש קשרים מונוגמיים וסגורים בהם
בני הזוג שוכבים אחד עם השני אבל אמון ופירגון אין שם. הפנטזיות ישנן אבל אין אפשרות
לקיים אותן כי לא נותנים אמון אחד בשני. מהדקים את החבל כדי שהצד השני לא יברח.
וזה מוביל לעצב ומירמור.
בעיניי, צריך לשחרר קצת את החבל בשביל להשיג אחיזה יותר חזקה.
אני מודע לכך שיש אנשים שמאמינים במונוגמיה, גם מהסוג השמרן.
(שזה אומר לא להביא אף גבר/אישה כחד פעמי אפילו)
אם שני הצדדים מאושרים ביחסים כאלה וזה עבורם הקשר האידיאלי
שלהם - אני שמח בשבילהם.
אני לא אהיה שמח בזה לאורך זמן.
אני צייד. אני צריך את התחושה הזאת שאני יכול להתחיל עם מישהי מתי שבא לי. גם באופן מקרי.
לא אוהב להיות מוגבל. ובעיניי בת הזוג שלי לא צריכה להגביל אותי אלא לתת לי להיות מי שאני,
אולי מדי פעם גם לעזור לי להגשים את הפנטזיות האישיות שלי, כמו שאני אעשה גם לה.
הזוגיות לא צריכה להגביל אלא דווקא ההיפך.
באופן טבעי כשאני עם מישהי החשק שלי לאחרות יורד אבל זה לא אומר שלא תהיה
לי מדי פעם הידלקות או התנסות קטנה ועל הגחלת הזאת אני רוצה לשמור.
אחרת זה כאילו מסרסים אותי.
אנחנו תמיד ביחד ושום קשר רגעי עם מישהו או מישהי אחרת לא ישנה זאת.
מערכת היחסים היא רק בין שנינו. כל השאר תוספות.
מערכת יחסים נוספת שהיא תנהל עם מישהו אחר זה הדבר היחידי שאליו אני אסרב.
זה לא מקובל עליי.
אני בחור מאוד קנאי ורכושני.
אפשר לתעל את זה למקומות חיוביים.
כאשר אני שולט בקנאה שלי ע"י שליטה בסיטואציה אז אני מנתב אותה לכיוון חיובי
כמו תשוקה לבת הזוג שלי. לא יבואו מחשבות שליליים כמו כעס. רק פירגון ותשוקה.
גם בהקשר הבדסמי יש לי פנטזיה שבה הסאבית שלי שולטת על מישהו אחר. עושה סשן חד פעמי
(לא מערכת יחסים עם אחר) על איזה מישהו.הצפייה ברכוש שלי נהנית עושה לי טוב, גם אם אני
לא קשור באופן ישיר לפנטזיה (אם כי אני בטוח שתהנה ותילחץ באותו זמן כי אני צופה בה).
כאשר יש אמון בזוגיות, אני לא מודאג.
אם אני ארגיש חוסר בתקשורת, אני אבין שמשהו לא בסדר ונדבר על זה.
חוסר תקשורת או תקשורת לא טובה מוביל לחוסר אמון.
זה התקשורת, לא הסקס.
סקס הוא הרבה פעמים צורך פיזי רגעי. לא תמיד הוא קשור לרגשות.
אבל אנחנו בני אדם ובכל זאת יש משהו בסקס שהוא מבחינה גופנית אינטימי מאוד.
צריך להתמודד עם זה.
לשלוט בזה ולא זה בך.
יהיו לי עוד מערכות יחסים.
רובן לא יהיו כאלה כמו שציינתי.
לא כל בקשר שאני נמצא בו אני חותר לאידיאלי.
רוב המקרים זה יהיה המצוי (שהוא גם טוב כפי שציינתי)
כי הרי האידיאלי...
הוא קורה רק עם הבת זוג הנכונה והתאמה לדבר כזה היא מאוד קשה.
גם אם לבחורה יש אותו אידיאל - ייתכן כי לא נתאים זה לזו בצורה הזאת
ויתאים לנו משהו אחר. צריך להתנהל לא רק מול האידיאל אלא גם מול האופי
והכימיה של האישה שמולי 😄
והתאמות יכולות להיות לכל מיני דברים.
זו טעות לחפש את האידיאל בכל קשר וקשר.
כי לא כל קשר צריך להיות אידיאלי. טוב לי גם בסיטואציות אחרות.
כשזה מגיע - זה יגיע מעצמו.
קשר אידיאלי הוא קשר שמאוד קשה להגיע אליו
ואולי רק אחד מתוך הרבה יוביל לקשר כזה.
וכשזה יבוא זה יהיה עוצמתי יותר מכל קשר אחר.
וכדי לשמור על פרופורציות
גם במערכת היחסים הפתוחה שציינתי יש גבולות.
מערכת יחסים ללא גבולות היא דבר מסוכן.
קשה לתאר את המערכת יחסים האידיאלית שלי.
ועוד בפוסט אחד.
זה מה שהצלחתי להוציא על הכתב. אלה הם רק קמצוץ מתחושותיי.
אושר הוא רגע קטן של חסד
בלוג ראשון שלי בגילגול הזה של חיי.תוכנו יהיה בעיקר מחשבות, זיכרונות וחלומות.
זה בשבילך
כשתראה מה כתוב - תדע מה אתה צריך לעשות.
(תזכורת לעצמי)
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=15354
מה דעתכם/ן בנושא?
הנושא + כל תגובותיו.
דוגמא לדומית אכזרית:
"מאמי, יש לי כאב ראש ואני עייפה. לא היום.."
יש את המשפט המפורסם של ניטשה שכולם מכירים:
"בלכתך אל האישה, אל תשכח לקחת את השוט".
תמיד מצאתי את המשפט הזה דבילי.
משהו שבטח נאמר מתוך כעס רגעי על מישהי
או בדיחה שובניסטית קלילה ולא מזיקה.
אבל לאחרונה המשפט הזה די תופס אצלי משמעות.
פתאום אני רואה שיש בזה משהו. זה לא משפט גאוני,
אין בו שום הברקה יותר מאשר משפט כמו
"אל תשתין בסלון שלך" ועדיין זו עצה טובה.
אני לא מכליל את המשפט הזה כלפי כל אישה ואישה.
יש גם יוצאות דופן. זה רק שבקשרים שאני יוצר עם נשים,
אני צריך ליישם זאת. הנשים שאני מכיר, פוגש ונמשך אליהן.
כשאני מפרש את המשפט הזה כראות עיניי, הכוונה
היא לרסן את האישה כשצריך. לא לנטרל בשום אופן
(כי אז מה הטעם? הרי נשים זה הדבר הכי מעניין בעולם
ובלי הייחוד שלהן אין כלום) אלא לשמור על יחסי הכוחות העדינים.
אם תתן לה יותר מדי חופש היא תשתלט גם על רצונותיך כדי
שיתאימו לשלה ואז ואתה תמצא את עצמך פתאום "מוותר"
יותר מדי ונותן תירוץ לעצמך שזה במילא לא היה כל כך חשוב
לך אותם דברים ושאפשר להסתדר.
לתת לה להיות אישה משוחררת אבל לא לתת לה
להשתולל ולשנות את יחסי הכוחות.
הגבר צריך לדעת להתעקש על מה שאתה רוצה ולא לוותר לה רק
בגלל החיוך המקסים שלה והאישיות הכובשת והחן הנשי שלה.
(זה אלמנט השוט במשפט)
גם כאשר הקשר הוא זוגיות. לא להאמין ישר שהאינטרסים
שלכם דומים. הם לא. יקח זמן והרבה אמון עד שהאינטרס
יהיה משותף.
וכשכן אתה מתפשר, תדאג לעשות זאת כשהיא תהיה מודעת לכך
שזה נעשה אחרי שכל הטריקים הנשיים נכשלו בכישלון מחפיר
זה לא הזיז לך. היא תבין שהתפשרת אך ורק כי היה איכפת לך ממנה
ולא בגלל הקסם הנשי.
----------------------------
בפוסט קודם לפני כמה זמן כתבתי שנשים הן השטן.
לא התכוונתי לכך כרשע, אלא במובן של תדמית.
השטן מייצג באמונה המונותאיסטית בין השאר גם פיתויים.
הדמות המפתה.
זה שיציע לך הפנטזיות הכמוסות שלך. את מה שאתה חושב לאושר.
ואז אתה מתפתה לקחת מהשטן את אותם דברים ומגלה שזה לא מה שחשבת.
כפל מילים, בין השורות, אותיות קטנות,
הגבלות, הטעיה, לא הבנת נכון, לא פירשת נכון.
אני מזל עקרב. הכי מיני מבין כל המזלות.
לנשים יש השפעה עמוקה עליי ולמרות החוסן
הבסיסי שיש למזל שלי כנגד התמכרויות ומעשי שטות,
קסם נשי עדיין עובד עליי. ואני מאמין למילים יפות וחיוך כובש.
ונוטה לשכוח את האינטרסים שלי במבט התמים שלה שאומר
"תוותר לי, אנחנו יחד בזה"
לא מוותר יותר.
ואנחנו לא יחד עד שאני מחליט על כך.
אני נאמן לאינטרס שלי.
21.6.2006 חלום
החלום מתחיל מ-BREAKING NEWS
כתב ישראלי עם אפוד מגן מדווח על אדם המתרוצץ באכסנייה.
חמוש באקדח ויורה באנשים. שאר האנשים באכסניה בורחים.
המצלמה ישר עוברת אל החשוד. ZOOM IN עליו
שיער ארוך ומבט מופרע בעיניים. ג'ינגי.
הוא הולך במסדרון של אחד הקומות כשלפתע שוטר
מאחוריו מכוון עליו אקדח ואומר לו להוריד את הנשק.
החשוד מסתובב במהירות אחורה ויורה אל עבר השוטר.
השוטר נפל. הכל מתועד במצלמה.
(אין לי מושג מי מצלם. כנראה מצלמות האכסנייה שפזורות בכל מקום)
אחר כך החשוד פונה למזנון. לא ברור מה הוא רוצה. המצלמה ממשיכה
לעשות ZOOM IN על פעולותיו. החשוד צועק על בעל המזנון, מבקש ממנו
דברים לא ברורים תוך כדי אקדח מכוון אליו.
כמה דקות של שיחה צועקת ורעשנית ביניהם שבהם הם לא מבינים
אחד את השני, ובעל המזנון שולף אקדח ומכוון לחשוד.
לא ברור לי מה הם אומרים שם אבל נראה לי שברגע זה בעל המזנון
הראה שהוא לא פראייר. רק המצלמה שם מתעדת ללא קול את חילופי הדברים ביניהם.
הבחור כנראה אמריקאי, בעל המזנון אסייאתי,
גם הוא בעל שיער ארוך אבל שחור.
אחרי האיום באקדח של בעל המזנון, החשוד מוריד את האקדח
על הדלפק ומתחיל להיות שלו יותר. תנועות השפתיים איטיות יותר
והיידים כבר לא מתנוענעות מצד לצד.
החשוד מוציא כסף מהכיס, מטבעות, ומניח אותם על הדלפק.
כעבור זמן קצר הם מוצאים שפה משותפת.
החשוד מציע לבעל המזנון לשרוף את המזנון. הם שורפים אותו יחד וצוחקים.
בעל המזנון מצטרף לחשוד. 2 אקדחים ו-2 אנשים מסוכנים יש עכשיו.
עכשיו אני מופיע
העיניים מעכשיו הם לא עיני המצלמה אלא עיניי בלבד.
ברגע הופעתי התוודעתי לכמה דברים.
1) אני נמצא בתוך חלום.
2) כל מה שראתה המצלמה אני מודע לזה גם.
3) אני לא שולט באנשים בחלום. לא הפעם.
הם כלי משחק שמסתובבים סביבי ומנווטים אותי כדי לגלות
את מה שאני צריך לגלות. אני צריך לדעת עם מי להתחבר כדי לגלות יותר.
4) יש לי מגבלת זמן. אני שונא כשזה קורה לי מדי פעם בחלומות.
בסוף הזמן המשחק נגמר ואני אתעורר.
לפחות בחלומות כאלה יש לי בד"כ יתרון של זכרון יותר טוב לגבי פריטים ואנשים בחלום.
(מגבלת זמן משולה כמו נשימה מתחת למים. כל תזוזה ומחשבה
לוקחת ממך אנרגיה ומקצרת את נשימתך, עד אשר אתה לא יכול יותר
לשהות מתחת למים ועולה על פני השטח.ככה זה בחלומות עם מגבלת
זמן אצלי. ככל שזה קרב לסוף הזמן כך גם יותר קשה לי לבצע פעולות פשוטות)
5) זה אחד החלומות הנדירים שבהם כשאני מסתכל על אנשים
אני רואה את תווי פניהם בבהירות.
את כל מה קרה למעלה עם המצלמה כבר ידעתי.
הידיעה הזאת לקחה ממני הרבה זמן. מרגע של ה-BREAKING NEWS
הזמן התחיל לעבוד, לא מרגע שהופעתי.
ההופעה רק יכולה להבהיר לי כל מיני דברים אבל השעון תיקתק הרבה זמן לפני זה.
רק מרגע ההופעה אני יכול לשנות דברים. לפני זה לא יכולתי להתערב.
אני מתחיל לרוץ (ככה זה כשיש לך מגבלת זמן. אין זמן להליכה)
היו כמה קומות לאכסנייה. אנשים רצו לכל כיוון מנסים לתפוס מחסה,
לא יודעים מה לעשות. אולי למצוא דלת פתוחה, להיכנס לחדר ולהסתתר שם.
כל הדלתות היו נעולות. לפחות כל אלה שבדקתי. לא היה לי איפה להסתתר.
לוקח ממני עוד אנרגיות החיפוש אחר מסתור. מוריד לי זמן מהמעט שכבר יש לי.
גם המחשבות שלי קצת נודדות אל מחוץ לחלום. אל המציאות.
שני האנשים המסוכנים לא נראים לי רלוונטיים. אין חשש שיתפסו אותי.
ממילא ההרגשה שלי היא שיגמר לי הזמן לפני שאתקל בהם.
אני אומר לעצמי שאין לי זמן להתעסק בשטויות האלה ואני צריך
להתמקד בדברים שאני רואה, כי כל התרחיש הזה נועד רק לי.
להעביר לי איזה מסר כלשהוא.
בדרכי בריצה במסדרונות אני נתקל בילדה קטנה, כבת 8-10 בערך.
בלונדינית שיער ארוך אסוף. שמלה אדומה נדמה לי.
היא ברחה לכיוון הנגדי שלי (עד כמה שילדה בת 10 יכולה לרוץ...)
היא עצרה כשנתקלה בי והפסיקה לרוץ. הסתכלה עליי.
הצעתי לה לרוץ יחד איתי.
"לאן?" היא שאלה
"לא יודע לאן, אבל לפחות זה בכיוון שלי"
היא המשיכה לבהות בי כשוקלת מה לעשות.
לא בזבזתי זמן והמשכתי לרוץ. אם היא רוצה להיות איתי היא תרוץ אחריי, ואם לא אז לא.
אין טעם להתעכב. מסרתי לה את המידע שלי ועכשיו זו רק החלטה שלה.
(אם היא רצה אחרי או לא, אני לא יודע. לא הבטתי אחורה אפילו פעם אחת)
תחושה שלי כל הזמן הייתה שאני צריך לבדוק את האכסנייה.
לבדוק אנשים או פריטים כדי לגלות מה רוצים ממני.
כל החדרים שבדקתי כאמור היו סגורים אז עליתי לקומה שנייה,
שם מצאתי חדר די גדול, מלא כל טוב בגאדג'טים וצעצועים.
כל מיני מכשירים טכנולוגיים כאלה קטנים וחמודים.
נראה שמישהו קנה לבן שלו את כל המשחקים שיש.
ממש חדר משחקים לעשירים זה היה.
מייד הבחנתי בטלויזיה הענקית עם הפלייסטיישן.
ניסיתי להתמקד בטלויזיה ובמיוחד במשחק
המשחק בפלייסטיישן היה משחק בין 2 קבוצות.
לצערי לא זוכר את סוג המשחק אבל היה בו דשא מלאכותי
וזה היו מעין שחקנים רובוטיים כאלה.
אולי זה היה גירסת פלייסטיישן לשולחן כדורגל.
המשחק שוחק אבל אף אחד לא שיחק בפלייסטיישן...הוא שוחק לבדו.
שם אחת הקבוצות היה "מלרקה". משהו כזה.
לא אמר לי כלום באותו הרגע (גם עכשיו לא) אז קיללתי.
סתם ביזבזתי אנרגיות על התמקדות בזה.
כל המתקדות במשהו מורידה לי יותר זמן,
וכל שהזמן אוזל כך גם יותר קשה לי להתרכז בדברים, האנרגיה יורדת.
איך אפשר לחפש משהו ככה?
אלה המחשבות שרצו לי.
עברתי לשאר החדר.
על הספה היה מונח בן אדם צורת ישיבה. היחידי עד כה שתווי פניו היו מוכרות לי.
גרסא מבוגרת של אדם שהיכרתי פעם. הפנים היו דומות אך ידעתי שזה לא הוא.
בהתחלה חשבתי הוא מת. עינייו היו פקוחות מזוגגות כאלה.
ניגשתי להזיז אותו ואז רגע לפני שמתי לב לבטנו.
הבטן עלתה וירדה אז הבנתי שהוא ישן.
החלטתי לא להעיר אותו ועברתי לשולחן לידו.
שולחן גדול שעמוס בקופסאות של משחקי לוח.
ועל כל קופסא כמובן רשום שם החברה היצרנית.
בטח עשה קנייה גדולה ב-TOYS R US לבן שלו.
אבל איפה הילד?
מבין כל החברות משחקים אני זוכר רק אחת. FIGFIG
אין לי מושג מה זה אומר. ולא נראה לי שזה קשור לרמז
או למשהו שהייתי אמור למצוא.
הרגשתי שנשארו לי שניות אל הסוף.
בשניות האחרונות כבר לא יכולתי לעשות כלום.
הכל נהיה כבד עליי.
עוד מעט אתעורר.
ולא גיליתי כלום. מעצבן.
סוף החלום.
המוזיקה לא פוסקת כשגומרים לנגן אותה, אלא כשמפסיקים לשמוע אותה.
רוב משחקי הכדור של הגברים משוחקים על דשא
ובסוף צריך להכניס את הכדור לתוך חור או רשת.
אם הדשא הוא שיער הערווה והחור הוא הפות,
אפשר להבין יותר טוב את קריעות "איזה גול"
"קרענו אותם" "שמנו להם" "השחלנו להם" וכו'.
חלום 18.6.2006
רקע: גרתי בתוך בית גדול. טירה. התקופה הייתה כמו לפני 100 שנה.
הייתי בתוך אחד מכמה חדרי השינה שיש בטירה.
תשומת ליבי התעוררה כששמעתי את האזעקה.
זו הייתה אזעקה חרישית שרק אני הייתי מסוגל לשמוע אותה. לאוזניי בלבד.
צעדים !!!
מישהו בא במעלה השביל אל הטירה.
הסתכלתי דרך החלון וראיתי אותה הולכת על השביל.
לבוש שמרני הדוק כיאה לתקופה. מייד זיהיתי אותה כבעלת הבית.
מהוססת משהו בהליכתה. הולכת בשביל עם 2 מזוודות גדולות אל עבר הבית..
הליכתה איטית בשביל כאילו בכוונה,כדי לבחון את השינויים מבחוץ בטירה בזמן היעדרותה.
בראשי חלפו כמה מחשבות מהירות...
זהו, חלפו כמה שנים והנה הגיע הזמן שהיא תחזור מהטיול, לא?
כל אותו הזמן נמצאת י בבית הזה ללא ידיעתה ועכשיו מה? מה אעשה?
מיד כשהיא תיכנס היא תלך לחדר השינה שלי. זה החדר שגם היא אוהבת, אני יודע זאת.
היא תראה מיד שנעשה שינוי בחדר ותקלוט שמישהו היה פה...
צריך לקחת החלטה מה לעשות.
לטפל בה!
שקט ומהיר.
יש 2 כניסות לחדר. אראה מאיזה כניסה היא באה וכך אוכל להפתיע אותה.
רק מלראות אותי יהיה לה התקף לב. היא תמות במקום.
היא נכנסת לטירה...עולה לכיוון החדר.
למה לטפל בה? ימשוך אנשים סקרנים
ממש לא בא לי שיסתובבו פה וגם אין לי כוונה להתעסק בשטויות כאלה.
משום מה הם מייחסים לדברים האלה הרבה חשיבות.
גם אני הייתי ככה. כבר לא.
שיניתי את דעתי. לא אטפל בה...בינתיים.
אחרי הכל, היא לא הרגיזה אותי(עדיין) וגם היא לא פולשת זרה. זו טירה שלה גם.
היא תראה שדברים שונו וזה יפתיע אותה בהתחלה אבל אחר כך תבטל זאת
במחשבותיה כפי שעושים זאת בד"כ בני אדם .
הרי אין אף אחד בטירה. היא בדקה...
היא יכולה לבדוק אלף פעם ולא תמצא.
היא לא תגלה אלא אם כן אחליט להתגלות בפניה.
לא צריך למהר בהחלטות. אני אחליט מאוחר יותר.
אחשוב על כך במקום אחר ואז אחזור.
יש לי זמן....הרבה זמן
למעשה, זמן זה הדבר היחידי שיש לי בשפע.
היא מול הדלת של החדר
זה הזמן להעלם
"פוף"
העלמתי את עצמי
Was I A Ghost ?
חלום 11.6.2006
ברגע של מודעות אני מוצא את עצמי בתוך אולם גדול של צופים. עיניי עצומות. ככה הם יהיו
רוב החלום. כנראה ישנתי במהלך כל הסרט ועכשיו כבר הסוף. בת זוגתי מדברת אליי, אומרת
לי שפיספתי הכל. היא הייתה מאוכזבת והעירה לי (בעוקצנות של אישה) איך אני מעיז להירדם
במופע כזה. "שחרר את האישה" כך קראו לזה.
אני: "מה פתאום. שמעתי את הכל תוך כדי שינה. עזבי אני מכיר כבר את הסרט אז לא נורא.
אפילו אותך שמעתי כשבכית בסוף. בכלל קצת הגזימו בקשר להפיכתה לקורבן. נכון שכולם היו
נגדה והמשפט היה סתם משפט שדה שלאחריו צלבו אותה ולא היה מגיע לה (כעסו כי המירה
את דתה והתמרדה כנגד אנשים חשובים) אבל היא גם לא הייתה לגמרי תמימה. היא הייתה תככנית.
כל כך הרבה יחסי ציבור עשו לזה שאני זוכר הכל בעל פה.
בת זוגתי הזעיפה פנים. לא ראיתי כי עיניי היו עצומות מעייפות, אך הרגשתי בזה.
אחרי שזה נגמר, היא גררה אותי החוצה מהאולם. נשענתי עליה בחזרה לביתינו.
עיניי היו עדיין עצומות מעייפות.
"איך ראית את ההצגה?" שאלה , "זו פעם ראשונה שמראים אותה".
"לא נכון. כבר ראיתי בעבר".
הלכנו על מרצפות אבן מרעישות כאלה. כל הזמן היה גם רעש
וצעקות מסביב של אנשים, ממש מעצבן. כולם דיברו צרפתית.
היא לא נראתה מוטרדת מזה יותר מדי. לא הבנתי למה.
הייתי עדיין עייף ולא הבנתי למה אני לא מצליח לעמוד ישר וללכת בכוחות עצמי.
ניסיתי להיזכר מתי ראיתי את ההצגה. לא זכרתי מה התאריך של היום.
אני: "תגידי מה התאריך היום?"
היא אמרה לי
אני: "וואלה נכון". משום מה עדיין הרגשתי מוזר.
היא: "79"
חשבתי שהיא שוב פעם מנסה לעקוץ אותי בחינניות.
זו הפעם הראשונה שבה פקחתי קלות את עיניי. הכל היה עדיין מטושטש
ראיתי אנשים רצים ממקום למקום. שוב צעקות. בכלל הנוף היה קצת שונה
ומוזר אבל קצת התעלמתי. ראייתי עוד לא חזרה אליי לגמרי.
אני: "מאמי, ב-79 רק נולדתי...לא יתכן " וחייכתי.
היא: 1879?!
כן אה...
לקח לי כמה שניות ואז עיכלתי את מה שאמרה. זה הקפיץ אותי מהמקום.
ראייתי ישר חזרה אליי כמטה קסם וחזרתי גם לעמוד. הבחנתי במראות סביבי.
אנשים מתלבשים משונה הלכו ברחוב. נשקים של פעם. הכל היה תקופתי כזה.
כמו 1879. גם המרצפות והבתים היו ישנים.
ואז הבנתי..
זה לא היה הצגה מה שראינו. לא מחזה ולא סרט גם כמו שחשבתי.
זו הייתה הוצאה להורג על באמת. באמת העלו על המוקד את הבחורה.
אני לא בתקופה הנכונה ועוד על אדמת צרפת כוסאמק..
התרחקתי קצת ממנה. פתאום הרגשתי מחנק גדול בגרון שאיני יכול לדבר.
היא קלטה את המצוקה שלי וניסתה להתקרב אבל הדפתי אותה.
הרגשתי איך המחנק בגרון גובר אצלי וכל מה שיכולתי להגיד לפני שאיבדתי את קולי היה:
"מה 1879?!?! 2006, 2006"
2006
2006
2006
רגע לפני שזה הסתיים, הסתכלתי על עיניה ונראה היה לי לשנייה
בודדת אחת היא הבינה אותי.
הבינה שאני מ-2006 ונדהמה.
ואז התעוררתי.