לפני 16 שנים. 23 במאי 2007 בשעה 15:25
אני אוהב אירוניה.
מעדיף אותה חיובית כשהתוצאה הסופית היא לטובתי.
אך גם אם היא תהיה שלילית,
והיא תופעל ישירות עליי ונגדי.
גם אם היא תדרוך עליי, תדכא אותי ואולי אפילו תקפד את חיי,
לא אוכל שלא לחייך רגע לפני מותי.
כי אני אוהב אותה.
אירוניה היא ההפתעה הכי גדולה שיש.
סתירה פנימית ונטולת כל הגיון.
בניגוד גמור לקו העלילה ולמה שצריך לקרות בפועל.
אבל זה קורה, וזה פה.
לא סתם אומרים שהחיים מלאי הפתעות.
כי להיות מופתע כל פעם מחדש - זה לחיות את החיים.
